פסק דין – מונחת לפני תביעה לפיצויים בגין תשלום יתר עבור הובלת טובין לישראל. בפתח הדברים אתייחס, לפנים משורת הדין, לטענת התובע לפיה שלא בדין נפסקו לרעתו הוצאות התייצבותה של הנתבעת בגין דיון קודם אליו לא התייצב. המדובר בהחלטה בבקשה לביטול פסק דין והדרך להשיג עליה היא להגיש בקשת…


 

פסק דין –

מונחת לפני תביעה לפיצויים בגין תשלום יתר עבור הובלת טובין לישראל.

בפתח הדברים אתייחס, לפנים משורת הדין, לטענת התובע לפיה שלא בדין נפסקו לרעתו הוצאות התייצבותה של הנתבעת בגין דיון קודם אליו לא התייצב. המדובר בהחלטה בבקשה לביטול פסק דין והדרך להשיג עליה היא להגיש בקשת רשות ערעור ולא לעתור לבקשה לעיוון מחדש ודינה להידחות רק בשל כך. מעבר לכך, ובגדר למעלה מן הצורך דין הבקשה להידחות גם לגופה. אין חולק שהתובע קיבל את דברי הדואר מבית המשפט. אישורי המסירה סרוקים בתיק בית המשפט. זאת ועוד, התובע אישר בפני בדיון, תוך שהוא מציג לבית המשפט 6 מעטפות סגורות חתומות שנשלחו אליו מבית המשפט (ת/1) אותן לא פתח. נדרשת עזות מצח לא מבוטלת כדי לטעון בבקשה לביטול פסק דין שלא ידע על מועד הדיון בשעה שבחר ביודעין שלא לפתוח דברי דואר שנשלחו אליו ובכך סיכל בעצמו את האפשרות לדעת על הדיון. וכי איך ציפה לדעת על הדיון?! בנסיבות אלה אין לו אלא להלין על עצמו. לנוכח נסיבות אלו הבקשה נדחית.
 
מכאן אעבור לדון בתביעה לגופו של עניין.

לטענת התובע הוא הזמין הובלה של טובין מסין לישראל וסיכם על מחיר ההובלה מראש עם הנתבעת-היא חברת הובלות. עוד לטענתו הוא חוייב בסכום יתר של 250 $, שלטענת הנתבעת גבה המכס הסיני בשל העובדה כי בתוך המכולה הוברחו חפצים עליהם לא הוצהר ולמעשה המדובר בבגדים משומשים. לדבריו היה על הנתבעת לבדוק את תכולת המכולה, לגלות את בגדיו המשומשים ולהצהיר עליהם. עוד לטענתו הנתבעת גם גבתה ממנו כסף כאשר היא השתמשה בשער חליפין שונה וגבוה יותר, מהשער היציג בבנק.

לטענת הנתבעת יש לדחות את התביעה, שכן התובע העלים ממנה את העובדה כי במכולה מצויים – מעבר לטובין עליהם הוא עצמו הצהיר . לשיטתה של הנתבעת, התובע ביקש ממנה שלוח לארץ מסין סחורה במשקל 8.1 קוב במשלוח ex work אשר לפי תאניו, עליו חתום התובע כל עלות בחו"ל מעבר לדמי המשלוח יחולו על התובע. לטענת הנתבעת, התובע רכש את הסחורה בסין, בדק אותה, ידע היטב מה תכולתה, מסר אותה למשלוח אצל הנתבעת וממילא הצהיר בפניה וכלפי הרשויות בסין ורשויות המכס בארץ על תכולתה. לשיטתה חל עליה איסור לפתוח דברי משלוח. סמכות זו נתונה לרשויות המכס בסין ובישראל בלבד וזאת בהתאם לחוקים המקומיים. אין זה מחובתה או מסמכותה של הנתבעת לבדוק את תכולת המכולה ולפקפק בנכונות הצהרת התובע. באשר לגובה המס שנגבה- הנתבעת מודה בכך כי גבתה את המגיע לה, לא לפי השער היציג, אלא לפי שער החליפין בו מחייבת אותה חברת הספנות. שער זה נקרא "שער הספנות" והוא מקובל בעולם אצל חברות הספנות.

לאחר שקראתי את כתבי הטענות ונספחיהם ושמעתי את עדויות הצדדים הגעתי למסקנה כי דין התביעה להדחות ואלה נימוקי:

1.  אני דוחה את טענת התובע לפיה הנתבעת היא שפתחה את המשלוח ולא אגף המכס הסיני. טענה זו לא הוכחה. לכתב התביעה צורף אישור המכס הסיני לרבות עלות המס בגין אי ההתאמה לתכולה שדווחה. זאת ועודף ככל שטוען התובע כי מחובתה היה לפתוח את המשלוח מה לו להלין עכשיו כי אכן בפועל פתחה אותו. לא התרשמתי מעדותו של התובע לחיוב וזאת בלשון המעטה.התובע לא ידע להסביר מדוע מלכתחילה לא טרח להצהיר על הטובין הנוספים שנמצאו במשלוח וממילא לדווח עליהן לנתבעת. אני דוחה בעניין זה גם את טענת התובע לפיה לא ידע מה טיבה המשלוח אותו הזמין מסין וכי המדובר ב"סטוק" המכיל כל מיני דברים מוצרי פלסטיקל שיערואינו יודע אילו מוצרים ספציפית. חזקה על התובע כי שעה שהזמין משלוח לארץ ידע מה מכיל המשלוח ובוודאי שעה שלמשלוח זה נוספו, גם לשיטתו, בגדיו המשומשים. שהרי נשאלת השאלה הכיצד הגיעו למשלוח אם לא הוא הכניסם לתוכו.

2.  התובע חתום על משלוח לפיו הוא מחויב בכל הוצאות נוספות, היטלים או עלויות נוספות בחו"ל.

3. שמעתי את נציגת הנתבעת ועדותה מהימנה עלי. אני מאמינה לה כי המכס בסין אומנם גבה ממנה את הסכום של 250 $ ואינני מקבלת את דעת התובע כי על הנתבעת לפתוח כל מכולה ומכולה שהיא מובילה בכדי לגלות באם בעל מכולה אמר את האמת בהצהרתו על התכולה אם לאו. בעניין זה אני מקבלת את עמדתה של הנתבעת כי פתיחת המוצרים על ידה אסורה שאחרת גם מה הטעם בהצהרת התובע לתכולת הטובין.  

4.  אני מקבלת את גרסת הנתבעת כי קיים שער ספנות לחליפין במט"ח, שער המקובל בין חברות הספנות. באם התובע אומנם מייבא שנים רבות – כדבריו – הוא ודאי יודע זאת היטב. התובע גם יכול היה למנוע הפרשי שער אלה, אילו היה רוכש בעצמו מט"ח בבנק ומעביר מט"ח זה כתשלום לנתבעת.

על רקע הנסיבות המתוארות לעיל, אני דוחה את התביעה ומחייבת את התובע לשלם לנתבעת הוצאות משפט בסכום של 700 ₪,  שישא רבית והפרשי הצמדה מיום מתן פסק הדין ועד לתשלום בפועל.

5.  הצדדים רשאים להגיש בקשת רשות ערעור על פסק דין זה בתוך 15 ימים לבית המשפט המחוזי מרכז בלוד.


5129371
54678313ניתן היום,  כ"ה טבת תשע"ו, 06 ינואר 2016, בהעדר הצדדים.        

 

פורסם במקור: קריאת המאמר המלא