ת"א 34968-11-13 העוגן - הקשבה עצמית גוף נפש בע"מ ואח' נ' ישראל קרגו לוגיסטיקס (אי סי אל) בע"מ ואח'

                                                                                      
פסק הדין-
מכוח פסק דינו של בית משפט המחוזי הנכבד בתיק רע"א 750-01-15, קם הצורך לדון שנית בבקשת המשיבה/שולחת ההודעה לצד ג' 2, למתן היתר המצאה מחוץ לתחום למבקשת Shipco, כצד ג' בתביעה הנוכחית.
זוהי בקשה מספר 3 שהגישה המשיבה ואשר נענתה בחיוב בהחלטתי מיום 26.3.14.
יש להידרש לבקשה זו בשילובה עם בקשה מספר 8 שהגישה המבקשת לביטול היתר ההמצאה מחוץ לתחום אשר ניתן אז למשיבה.

גדר המחלוקת:
התביעה העיקרית הוגשה ע"י התובעת העוגן הגשמה עצמית גוף ונפש בע"מ כנגד הנתבעת ישראל קרגו, שהיא גם המשיבה ושולחת ההודעות לצדדי ג'.
התובעת בכתב התביעה מיום 19.11.13 על סך של 235,000 ₪ טוענת כדלקמן:

"3. תביעה זו מוגשת עקב כשל בהובלה ימית של מטען שהכיל חטיפי אנרגיה אשר נשלחו מארה"ב במהלך חודש מאיר 2013 ארצה ואשר הומכלו בצוותא עם חומרים מסוכנים באותה מכולה.
4. לנוכח האיסור בהמכלת מזון ביחד עם חומרים מסוכנים ולאחר שהנתבעת הודיעה למשרד הבריאות על התקלה, הורה משרד הבריאות על השמדת המטען.
5. אובדן המטען גרם לתובעת לנזק ישיר בשווי המטען והוצאות השילוח ולנזקים עקיפים משמעותיים אשר יפורטו להלן.
6.  כפי שיפורט להלן, הנתבעת היא זו שהיתה אחראית לשילוח המטען, להמכלתו, לביטוחו, להובלתו ולהוצאתו מהמכס ושחרורו למחסניה.
7. עקב רשלנותה ו/או כשל אחר שמקורו בנתבעת ו/או מי משלוחיה ו/או מטעמה אבד המטען ונגרמו הנזקים המפורטים בתביעה זו".

המשיבה בהגנתה הכחישה את התביעה.
במקביל, טענה בסעיף 29 לכתב ההגנה:

"מוכחש האמור בסעיף 6 לכתב התביעה. בכפוף לאמור בכתב הגנה זה ICL  תדגיש כי בהתאם לתנאי המכר של המטען, מלאכת המכלת המטען מוטלת על הספק בחו"ל ועל כן כל טענה מטענות התובעת צריכה להיות מופנית אל הספק שלה. ICL תחזור ותטען כי המטען מעולם לא עבר תחת ידיה ו/או מי מטעמה והיא לא ביצעה בעצמה ו/או באמצעות עובדיה את ההמכלה ו/או את ההובלה נשוא התביעה".

וכך הלאה בסעיף 31 לכתב ההגנה. מפנה המשיבה אצבע מאשימה כלפי הגורם שטיפל באריזת המטען ובהמכלתו.

על רקע זה הוגשה הבקשה מספר 3 להמצאה מחוץ לתחום. הבקשה כוונה כלפי המבקשת דכאן, החברה שהיא ביצעה את האריזה, ההמכלה וההובלה והן כלפי הספק   Nugo, שהוא צד ג' 3.
הבקשה נתמכה בתצהירו של מר אריה גבאי, סמנכ"ל אצל המשיבה.
בסעיף 5 לתצהירו, הוא מציין כי:   "Shipco הינה חברה המעניקה שירותי שילוח בינלאומיים והינה סוכן של אלדן בארה"ב אשר סיפקה שירותי שילוח בינ"ל בכל הקשור בהמכלת המטען ו/או בהובלת המטען נשוא התביעה בארה"ב, ובהתאם למידע שנמצא בידי ICL, Shipco היא זו אשר ביצעה את המכלת המטען נשוא התביעה לתוך המכולה יחד עם מטענים אחרים לרבות המטען המסוכן שהוביל את משרד הבריאות למתן ההוראה בדבר איסור שיווק המטען בישראל".

על רקע זה אושר משלוח ההודעה לצד ג' אל מחוץ לתחום השיפוט לידי המבקשת.
הבקשה לביטול היתר ההמצאה:
המבקשת גרסה בבקשה מספר 8, כי לא היה מקום להיתר שניתן ויש לבטלו.
המבקשת טענה, כי קיימת תניית שיפוט ייחודית בשטר המטען, סעיף 23 בגב השטר, המקנה את הסמכות למדינת ניו-יורק, The United States District Court for the Southern Distircl of New York.
לשיטתה המשיבה לא גילתה בבקשתה המקורית מספר 3 את קיומה של תניית השיפוט הייחודית דנן, אשר חלה ומחייבת בין שני הצדדים. היא מוסיפה וטוענת, כי מדיניות בתי המשפט לכבד תניות שיפוט זר ואין לנהוג אחרת בענייננו.

המבקשת מוסיפה, כי תצהירו של מר גבאי אשר צורף לבקשה המקורית אינו מלמד על קיומה של עילת תביעה טובה נגדה ואף לא על עילת תביעה לכאורה, דבר שאף בו יש כדי להשמיט את הקרקע מתחת לתנאי היתר ההמצאה.

בית המשפט המחוזי הנכבד בפסק דינו מיום 25.2.15, מיקד את הנושא בתניית השיפוט הייחודית אשר המשיבה  על פי קביעתו "נמנעה במכוון לגלות" שם עמ' 2 ש' 12-13. וכן כי "ככל הנראה המטען הושמד לא בשל המכלתו עם חומרים מסוכנים אלא בשל כך שהמשלוח לא אוחסן בתנאים המתאימים למזון". שם עמ' 2 ש' 11-12.

יש להידרש אפוא בהחלטה הנוכחית לשני נושאים מהותיים אלה:
א. תניית השיפוט.
ב. אופן האחסון וההמכלה.

בכל אחת משתי הנקודות הללו, יש לבחון את התנהלות המשיבה.
בית המשפט המחוזי כבר פסק כי המשיבה נמנעה לגלות עניינים אלה בבקשה המקורית. יש לבחון האם הימנעות זו היא מהותית ועולה כדי חוסר תום לב בבקשה המקורית מספר 3.
אבחן את השאלות אחת לאחת.

תניית השיפוט:
תניית השיפוט מופיעה בגב שטר המטען וכפי שצוטט לעיל היא מפנה לשיפוט על פי הדין החל בבתי המשפט הדרומיים של מדינת ניו-יורק.

"23. Law and Jurisdiction. (1) To Or From United States Ports.
 The claims arising from or in connection with or relating to this Bill
Of Lading shall be exclusively governed by the law of the United States. Any and all action concerning custody or carriage under this Bill of Lading whether bases on breach of contract, tort or otherwise shall be brought before the United States District Court for the Southern District of New York".

המבקשת טוענת, כי תנייה זו אינה מקבילה אלא ייחודית. לשיטתה, הכלים הפרשניים שהתגבשו בפסיקה מצביעים על כך שיש לראות את התנייה כיחודית הואיל ולטעמה של המבקשת יש בה לשון מפורשת ובלתי מסויגת המעניקה סמכות שיפוטית בלתי מסוגית לבית המשפט האמריקאי, תוך שלילת סמכותם של בתי משפט אחרים. רק במקרה של ספק, יש לתת את הדעת למטרת ההוראה ומגמתה ובענייננו, לדידה, לא חל כל ספק.

המבקשת גורסת, כי המשיבה נהגה בחוסר תום לב כאשר לא איזכרה כלל בבקשתה המקורית את קיומה של אותה תניית שיפוט.

מנגד, המשיבה טוענת בתגובתה כי המבקשת shipco היא בעל דין דרוש ונכון, לא רק בהודעה לצד ג' אלא בהליך כולו. עד כדי כך שהיה מקום לתבוע אותה ישירות בתביעה העיקרית ולא רק כצד ג'.
המשיבה מוחה כנגד הגדרתה כחסרת ניקיון כפיים וכמי שהטעתה את בית המשפט. לשיטתה לא קיימת תניית שיפוט ייחודית ומשכך לא היה עליה מקום לאזכר נושא זה בבקשתה כלל.
במישור הכללי טוענת המשיבה, כי הפסיקה עליה הסתמכה המבקשת בדבר התניית הסמכות למדינת המוצא, היא פסיקה ישנה, לכל המאוחר משנות השמונים כאשר התפתחות נתיבי הסחר הבינלאומי כמו גם העולם הדיגיטאלי גרמה לשינוי מהותי בהלכות משפטיות אלה.
על הטוען לתניית שיפוט ייחודית להוכיח כי קיימת בחוזה ההובלה תנייה אקסקלוסיבית אשר מקנה סמכות שיפוט לבית משפט אחד תוך שלילת סמכותם של בתי משפט אחרים ו/או כי מבחן מירב הזיקות נוטה במובהק לפורום הזר.
ברם, בענייננו, טוענת המשיבה, כי המבקשת shipco מעניקה שירותי שילוח בינלאומיים והיא הסוכן בארצות הברית של צד ג'1 בתביעה שבנדון.  היא זו שביצעה בפועל את המכלת המטען נשוא כתב התביעה לתוך המכולה יחד עם מטענים אחרים ולכן נוכחותה בתביעה מהותית ואינה בעל דין דרוש ונכון בה.
תניית השיפוט לה טוענת המבקשת, אליבא דמשיבה, הינה מקבילה ולא ייחודית.
התניה מחילה את הדין החל בבתי המשפט הדרומיים במדינת ניו-יורק, אולם אין היא מחייבת כי הדיון יתנהל בארצות הברית דווקא. יכול והדיון יתנהל בפורום אחר גם אם לפי הדין הזר.
המשיבה מוסיפה, כי מבחן מירב הזיקות אינו נוטה בבירור לפורום הזר משום שהמטען היה מיועד להגיע לישראל והמבקשת שהיא חברת שילוח בינלאומי היה עליה לדעת על כך.

בשאלת אופן האחסון וההמכלה והרלוונטיות שלה להליך הנוכחי, גורסת המשיבה, כי shipco כמבצעת המכלת המטען מתוך המכולה יחד עם מטענים אחרים, לרבות המטען הנוסף שהוביל את משרד הבריאות למתן ההוראה בדבר איסור שיווקו בישראל, היא הגורם שיש לשמוע את קולו לצורך ההליך הנוכחי.
הואיל ועילת התביעה כנגד המשיבה מבוסס על נזק שנטען כי נגרם למטען נשוא התביעה הרי מאחר והנזק נגרם בשעה שהיה בטיפולה ובשליטתה הגמורה של shipco, יש חשיבות לכך שקולה יישמע בהליך הנוכחי.
המשיבה הדגישה, כי משרד הבריאות הורה על אי שיווק המטען בישראל בשל האופן בו נארז. כפי שגרסה ב"כ המשיבה בישיבת יום 15.4.15, ההתנהלות בכל הנוגע להשמדת המטען נערכה מול הלקוח והמבטחת, התובעת, כאשר הם לא היו צד להליכים מול משרד הבריאות.
ככל שידעה המשיבה במועד הרלוונטי, משרד הבריאות הורה על אי קבלת המטען משום שהומכל ונארז יחד עם חומרים מסוכנים. זאת על פי הניירת שצורפה לכתב התביעה ע"י התובעת עצמה.
הודעות משרד הבריאות מתאריכים 28.5.13 ו- 3.6.13 צורפו כנספחים ח' לכתב התביעה.
שם נאמר: "בתאריך 26.5.13 התקבל במשרדנו דיווח של מר אריה גבאי סוכן מכס חברת ICL  שהמוצרים הגיעו במכולה עם חומרים מסוכנים... בהתאם להחלטת שירות מזון ארצי על היבואן להחזיר את המשלוח או להשמידו" (מתוך מכתב מיום 28.5.13) וכן: "המשלוח שבנדון הגיע למדינת ישראל ושוחרר ע"י שירות מזון מתחנת הסגר אשדוד. לאחר מכן קיבלנו דיווח של עמילות מכס ICL על הובלת מוצרים שבמכולה מספר 8505051ZCSU יחד עם חומרים מסוכנים... יש באפשרותכם להשמיד את המוצרים או להחזירם למשלח" (מתוך מכתב מיום 3.6.13).

רק ביום 23.10.13 הפיק משרד הבריאות מכתב נוסף שהוגש במעמד הדיון ביום 15.4.15 וסומן מב/2. שם נאמר כי: "המשלוח שבנדון נפסל ע"י שירות המזון הארצי בשל הובלת מזון ביחד עם חומרים מסוכנים. בעת הפסילה שירות מזון הארצי לא היה מודע לקיום נוהל שינוע מטענים מסוכנים בים ולכן לא התחשב בתנאים המצויינים בו... עם זאת התשובה על פסילת המשלוח ניתנה על ידנו לפני זמן רב ולכן יש סיכוי סביר שהמשלוח לא אוחסן בתנאים מתאימים למזון".

עולה, כי בעת הגשת התביעה ע"י התובעת עצמה היא הציגה כנתון, כי המשלוח הרלוונטי נפסל עקב המכלה עם חומרים מסוכנים.
גם ההסתייגות המאוחרת יותר של משרד הבריאות מיום 26.10.13 שלא מצאה ביטוי בכתב התביעה לא שללה את העובדה שאיחסון המטען נעשה בתנאים שאינם מתאימים למזון. משכך, גרסת המשיבה הן בכתב ההגנה והן בבקשה להמצאה אל מחוץ לתחום לידי צדדי ג' והמבקשת בכלל זה, אינה גרסה המנוגדת לאמור בכתבי הטענות ואינה גרסה בדויה או מטעה. נושא אופן המכלת המטען, טעון בירור. עם העובדה הברורה ששירות המזון הארצי של משרד הבריאות הורה בשעתו על השבת המטען למשלח או השמדתו, לא ניתן להתווכח. ההוראה ניתנה בשל הדיווח שהתקבל כי המטען לא נארז באופן הולם מוצרי מזון או כפי שדווח תחילה עם חומרים מסוכנים. נתון זה טעון בדיקה בראיות ולכן נוכחותה של המבקשת Shipco כמי שביצעה את המכלת המטען, נחוצה לצורך ההליך הנוכחי.

הכרעה:

בסוגית תניית השיפוט הייחודית בשטר המטען יש לבחון את לשון ההתניה.

"23. Law and Jurisdiction. (1) To Or From United States Ports.
 The claims arising from or in connection with or relating to this Bill
Of Lading shall be exclusively governed by the law of the United States. Any and all action concerning custody or carriage under this Bill of Lading whether bases on breach of contract, tort or otherwise shall be brought before the United States District Court for the Southern District of New York".

הפסקה המודגשת הראשונה, מתיישבת עם הפרשנות  שמעניקה לה המשיבה, דהיינו כי תניית השיפוט היא מקבילה ולא ייחודית. כלומר, לפי פיסקה זו לכאורה יכול הדיון להתקיים בישראל, אם כי לפי החוק הנוהג בבתי המשפט הדרומיים של מדינת ניו-יורק.
סיום הפסקה, בהדגשה השנייה, קובע כי כל סכסוך הנוגע לשטרי המטען הללו, יובא לפני בתי המשפט הדרומיים במדינת ניו-יורק.

בתיק רע"א 9368/11, פאונדרס נ' הראל (ניתן ביום 22.5.12 פורסם בנבו) נקבע  מפי כבוד השופטת משנה לנשיא (כתוארה אז) מרים נאור כי:

"16. בפרשנות תניית שיפוט קיימות דרישות לשוניות דווקניות וכי לשון תניית שיפוט זר חייבת להיות חד משמעית, מפורשת וברורה בנוסחו של ההסכם. כך בע"א 724/85 מנו קוי נוסעים בע"מ נ' דמרי, פ"ד מב(3) 324, 327 (1988) נקבע כי:
'תניית שיפוט זר חייבת להיות מפורשת. אין לקרוא אותה לתוך הנוסח על יסוד מסקנות העולות מבין השורות או על יסוד משמעות מכללא. מי שמבקש לשלול מן הצד השני זכות של התדיינות בפורום מוסמך, מן הנכון שיבטא זאת מפורשות וברורות בנוסחו של החוזה... בית המשפט אינו קורא לתוך החוזה את אשר אין בו, ומקום בו לא טרח מנסח החוזה ולא הבהיר דבריו, לא תיאם בין תניותיו השונות של החוזה... לא יעשה בית המשפט מלאכה זו במקומו...'

17. בית המשפט המחוזי הזכיר בהחלטתו את רע"א 6489/09 אמנון מדובר נ' קרן קיימת לישראל (ניתן ביום 18.1.2011 – פורסם בנבו) הדן בעניין הדומה לענייננו בו נקבע:
'אם חלה חובה לתאם בין תניותיו השונות של חוזה אחד בכדי להסיק דבר תחולתה של תניית שיפוט זר, כי אז מקל וחומר שקיימת חובה שכזו כאשר עסקינן במערך הסכמי המורכב משני חוזים או יותר אשר על אף שנעשו בין אותם הצדדים הרי שהחוזה המאוחר מסדיר נושא ספציפי שלא הוסדר בין הצדדים במסגרת החוזה המוקדם, שאז ברי כי יש חובה להבהיר את מצב הדברים ואף ביתר שאת נוכח פוטנציאל הבלבול הטמון בתחולתן הבו זמנית של תניות המעוגנות בהסכמים המסדירים נושאים שונים. יובהר ויודגש כי דבריי אלה מכוונים אך ורק לנסיבות בהן עסקינן בשני חוזים או יותר שנערכו בין אותם הצדדים אך החוזה המאוחר מסדיר נושא ספציפי שלא הוסדר בין הצדדים במסגרת החוזה המוקדם' ".

אכן, כבר בעבר נקבע בפסיקה, כי על תניית שיפוט יחודית להעניק סמכות שיפוט לבית המשפט הזר ואין בילתו. 
ראו דברי בית המשפט העליון בתיק ע.א.  4601/02 ראדא תעשיות אלקטרוניות בע"מ נ' BODSTRAY LTD  ואח'  (ניתן ביום 22.1.04 – פורסם בנבו).

שם נקבע מפי כבוד השופט גרוניס (כתוארו אז):

"תניית שיפוט יכול שתהא מקבילה ויכול שתהא ייחודית. תניית שיפוט ייחודית מעניקה סמכות בלעדית לבית-משפט מסוים, ואין מלבדו. תניית שיפוט מקבילה מקנה סמכות לבית-משפט מסוים, אך אינה שוללת את האפשרות שסכסוך יתברר בבתי-משפט אחרים (ע"א 433/64 הנ"ל [5], בעמ' 166-165). הלכה פסוקה היא כי אף אם תניית שיפוט אינה שוללת מפורשות את סמכותם של בתי-משפט אחרים, אין בכך כדי למנוע את המסקנה כי עסקינן בתניית שיפוט ייחודית, בהתבסס על מטרת ההוראה, על מגמותיה ועל שאר אמצעי העזר הפרשניים (ע"א 9/79 קרפול נ' הורוביץ [15], בעמ' 267-266; ע"א 65/88 אדרת שומרון בע"מ נ' הולינגסוורת ג.מ.ב.ה. [16], בעמ' 612; ע"א 8835/99 אינטרדקו חברת המסחר לתעשיות בע"מ נ' Sulzer Brothers Ltd. [17]. לדעה כי רצוי להגמיש את הכללים בדבר פרשנותה של תניית שיפוט זר ככל תניות החוזה ראו מ' בר ניב (בורנובסקי) "הסכמה לשיפוט זר בחוזים עסקיים" [43], בעמ' 33). בענייננו תניית השיפוט אינה קובעת באופן סתמי כי לבית-המשפט בפלורידה תהיה סמכות לדון בסכסוכים בין הצדדים, אלא שזירת השיפוט לכל הסכסוכים בין הצדדים תהיה מחוז בראוורד בפלורידה (על אופן פרשנות תניות שיפוט ראו: ע"א 9/79 הנ"ל [15]; ע"א 465/85 וילנואבה נ' נברון בע"מ [18], בעמ' 712-711; ע"א 8835/99 הנ"ל [17]). יתרה מכך, תניית השיפוט אף קובעת כזכור כי מקום ניהול המשא ומתן ומקום ביצוע החוזה ייראו כאילו היו בפלורידה, וכן כי הדין החל על החוזה הוא הדין של פלורידה. הוראות אלו מלמדות כי תכליתה של ההתניה היא להקנות סמכות שיפוט בלבדית לבתי-המשפט בפלורידה (לעניין משקלה של קביעת הדין החל על פרשנות טיבה של תניית השיפוט ראו ע"א 65/88 הנ"ל [16], בעמ' 614). כך ניתן לומר כי לאור קביעת הצדדים שמקום ניהול המשא ומתן ומקום ביצוע החוזה הינם פלורידה, היה מיותר לציין מפורשות שנתונה סמכות מקבילה לבתי-המשפט בפלורידה, שהרי ניתן להניח כי נתונה להם הסמכות. לפיכך יש לפרש את ההוראה בהסכם המתייחסת לנושא סמכות השיפוט כמכוונת לייחודה של הסמכות. מהלך פרשני זה מתבקש אף אלמלא ציינו הצדדים את המחוז המסוים בפלורידה. משנקבע בהסכם כי בתי-המשפט של מחוז בראוורד בפלורידה ידונו בכל סכסוך בין הצדדים, קל וחומר שעסקינן בהוראה בדבר סמכות שיפוט ייחודית".

תניית השיפוט המדוברת שם היתה מנוסחת בזו הלשון:

“This agreement shall be construed and governed in accordance with the laws of the state of Florida and shall be deemed to have been negotiated and performed in the state of Florida. Venue in any dispute arising hereunder shall be in Broward County, Florida”.

התנייה בעניין ע.א. 4601/02 האמור הפנתה באופן מובהק לבתי המשפט בפלורידה ואין בילתם.
לעומת זאת, ההתניה בענייננו, מפנה אומנם לשיפוט בבתי המשפט הדרומיים בניו-יורק, אך אינה מסייגת ואינה קובעת כי לא ניתן בשום תנאי לתבוע בבית-משפט אחר, אם כי לפי  הדין החל במדינת ניו-יורק. המילה exclusively שנזכרה באותו סעיף,  בפסקה ביחס לדין הנוהג, אינה מופיעה בפסקה ביחס למקום השיפוט.

מתקיים בענייננו האמור, כי תניית השיפוט מקנה סמכות לבית המשפט הזר,  אך אינה שוללת אפשרות שהסכסוך יתברר בבתי משפט אחרים.
עם זאת, הדין שיחול בבית המשפט הזר, הינו הדין האמריקאי, כקבוע בסעיף.

כאנלוגיה להלכת ע.א. 4601/02 האמורה, בענייננו תניית השיפוט קובעת באופן גורף כי לבית-המשפט במחוז הדרומי של ניו יורק תהא סמכות לדון בסכסוכים בין הצדדים אך אינה מגבילה ואינה קובעת כי זירת השיפוט לכל הסכסוכים בין הצדדים תהא אך ורק, exclusively, בבתי-המשפט במחוז ניו-יורק.

האמור כאן השתלב עם פסיקתה של כבוד השופטת נאור בענין רע"א 9368/11, לפיה מי שמבקש לשלול מהצד השני זכות של התדיינות בפורום מוסמך, מן הנכון שיבטא זאת מפורשות וברורות.

כאן קיימת אכן הפניה לבתי-המשפט בניו-יורק, אך הפניה זו אינה שוללת סמכות של בתי-משפט אחרים ולכן תניית השיפוט הינה מקבילה ולא ייחודית.

אשר לנושא שלילת המטען ע"י משרד הבריאות – התובעת עצמה ציינה בכתב התביעה כי הסיבה לשלילת המטען נעוצה בהמכלתו עם חומרים מסוכנים. זאת לפי נספחים ח' שצוטטו לעיל מתאריכים מאי ויוני 2013.

רק בחודש אוקטובר 2013 הוציא משרד הבריאות את המסמך מב/2, ממנו עלה כי אפשר והמטען לא הומכל עם חומרים מסוכנים.
מכל מקום, גם לפי מכתב זה, עדיין נשלל המטען עקב אופן המכלתו, כפי שצוטט לעיל.

נראה מכאן, כי אין לתלות אשם במשיבה על שבבקשתה להיתר המצאה מחוץ לתחום היא התייחסה  ל"חומרים מסוכנים" על בסיס הנטען בכתב התביעה.
כך או כך, לפי מב/2 עליו נסמכת המבקשת, ברי כי אופן ההמכלה הוא שגרם למשרד הבריאות לשלול את המטען.
נקודה זו טעונה בדיקה בראיות ולצורך כך המבקשת אשר טיפלה בהמכלה היא בעל דין נחוץ ונכון בענייננו.

סיכום:

מן המקובץ לעיל, אני קובעת כי ההודעה למבקשת צד ג'2 הומצאה כדין אל מחוץ לתחום השיפוט.

תניית השיפוט בשטר המטען אינה ייחודית אלא מקבילה.

המבקשת כמי שארזה וטיפלה בהמכלת המטען נשוא ההליך, היא בעל דין דרוש ונכון בענייננו, הואיל ומשרד הבריאות ראה לנכון לפסול את המטען עקב כך ש: "המשלוח לא אוחסן בתנאים מתאימים למזון".

הוראות להמשך ההליך:

בישיבת יום 15.4.15 הודיע ב"כ התובעת כי ישקול הגשת בקשה לתיקון כתב התביעה בהתאם לגילויים החדשים שהתגלו לו, לטענתו, באמצעות המבקשת אודות סיבת פסילת המשלוח.
אני מעניקה לצדדים שהות לצורך כך.

   התיק נקבע בזאת  לקדם משפט ליום 24.9.15 בשעה 09:00.

    המזכירות תזמן.

ניתנה היום,  ג' אייר תשע"ה, 22 אפריל 2015, בהעדר הצדדים.
         5129371
54678313