תא 116593/01 (שלום ת"א) מולס קונסטנשיונס אינטרנשיונל טרנספורט נגד מנורה חברה לביטוח

החלטה

בפני בקשה למחוק על הסף את תביעתה של המשיבה (התובעת) נגד המבקשת (הנתבעת 2), ולחילופין, לעכב את ההליכים בתביעה כנגדה.
 
1. עניינה של התביעה הוא נזק שנגרם למטען של פלפלים שיוצאו מישראל להולנד, אותו ביטחה התובעת. 
 
עפ"י כתב התביעה, הוציאה נתבעת 2 שטר להובלה משולבת מישראל להולנד הנקרא CMR . ביום 16.11.00 התקבל המטען ע"י נתבעות 1 ו-2 כשהוא במצב תקין, לשם העברתו להולנד. 
האנייה עליה הועמס המטען הגיעה לנמל פיראוס, שם נפרק המטען ע"י נתבעת 1 ו/או 2 ונשלח לאיטליה, שם נפרק והובל ע"י נתבעת 2 בדרך היבשה עד הולנד. 
בהגיע המטען להולנד, נתגלה למקבלי המטען (M. VALSTAR & CO B.W ) כי המטען ניזוק. 
 
התביעה מבוססת על טענות התובעת (מכוח זכות הסוברוגציה) בדבר רשלנות הנתבעות והפרת חוזה.
 
הטענה לגבי אי ביצוע המצאה כדין אל מחוץ לתחום השיפוט של ישראל
 
2. נתבעת 2 טענה, (בתשובה לתגובה מיום 11.12.02), כי התובעת לא ביצעה המצאה כדין אל מחוץ לתחום השיפוט של ישראל, הואיל ולא הגישה בקשה להיתר המצאה אל מחוץ לתחום מדינת ישראל, ולא קיבלה כל היתר להמציא תביעתה לנתבעת 2 (סעיפים 13-1 לתשובה לתגובה).
 
3. אולם, עיון בתיק מעלה כי ביום 7.1.02 הוגשה ע"י התובעת בקשה להיתר המצאה אל מחוץ לתחום השיפוט של מדינת ישראל לנתבעת 2 בחו"ל (בש"א 100854/02). 
בהחלטת כב' השופטת שבח מיום 8.1.02 ניתן צו כמבוקש. לכן, דין הטענה הנ"ל להדחות.
           
ס' 31 ל-CMR
 
4. לטענת נתבעת 2, שטר הובלה מסוג CMR, כפוף לאמנה בינלאומית שנחתמה בג'נבה בשנת 1956, הנקראת אף היא CMR (להלן: "האמנה"). 
סעיף 31 לאמנה קובע תניית שיפוט יחודית, המונה את הפורומים המוסמכים לדון בסכסוכים הנובעים משטר ה-CMR. עפ"י הטענה, אף לא אחת מהחלופות המנויות בס' 31 לאמנה מתקיימת בענייננו. 
 
נתבעת 2 טוענת, כי על ביהמ"ש לקיים את רצון הצדדים הבא לידי ביטוי בתניית השיפוט בס' 31 לאמנה, וכן כי תניית השיפוט שוללת את סמכותו של בית משפט זה לדון בסכסוך.
 
5. אני סבורה כי גם בהנחה שהאמנה חלה על המקרה שבפני, דין הבקשה להדחות. לכן, אין מקום לדון בטענות הצדדים לגבי תחולת האמנה, ובטענות לגבי שאלת היותה של תניית השיפוט - ייחודית. 
זאת, משום שלפי ס' 31 לאמנה, קיימת סמכות שיפוט גם לבית המשפט בישראל בהתחשב בעובדות כפי שנטענו ע"י הצדדים.
            
ס' 31 לאמנה קובע:
 
"In legal proceedinds arising out of carriage under this convention, the plaintiff may bring an action in any court or tribunal of a contracting country designated by agreement between the parties and, in addition, in the courts or tribunals of a country within whose territory: A) the defendant is ordinarily resident, or has his principal place of business, or the branch or  agency through which the contract of carriage was made, or, b) the place where the goods were taken over by the carrier or the place designated for delivery is situated. And in no other courts or tribunals".                                                                                       
6. כלומר, בהתאם לס' 31 הנ"ל לאמנה, אחת החלופות לקביעת סמכות השיפוט הינה המקום ממנו נאספו הטובין ע"י המוביל.
 
7. תובע המבקש להתיר לו המצאה אל מחוץ לתחום השיפוט, צריך לפעול כאמור בתקנה 501 (א) לתקנות סד"א.
 
בענייננו, התובעת הגישה בקשה להיתר המצאה מחוץ לתחום השיפוט של ישראל לנתבעת 2, וכאמור ביהמ"ש (כב' השופטת שבח) קיבל את הבקשה. 
לעומת זאת, שומה על נתבע המבקש להביא לביטול היתר ההמצאה, להצביע על נסיבות שבעטיין ראוי שביהמ"ש יבטל את ההיתר שניתן.
 
8. בשלב מקדמי זה של הדיון,הצדדים טרם הביאו ראיות.
בשלב שכזה, על ביהמ"ש לברר, לעניין מקום הדיון, את השאלה בהנחה שהאמור בכתב התביעה ובתצהיר התמיכה לבקשה להיתר המצאה מחוץ לתחום הוא נכון, האם יש מקום להתיר את המצאת התביעה כנגד נתבעת 2 שמקום מושבה בחו"ל?
על ביהמ"ש לבדוק, האם למרות ההנחה שטענות התובעת הן טענות נכונות, יהיה זה נכון לעכב את ההליכים בתביעה? שאלות אלה יש לאזן מול הטענות שמעלה הצד שכנגד (ראה בעניין זה - מחוזי - ת"א 85/92 אלקטו גליל בע"מ נ' Orion Industrueanlagen GMBH, דינים מחוזי, לג (4) 104).
 
9. לאור ההנחיה הנ"ל, נבחן את האמור בכתבי ביה"ד לגבי המקום ממנו נאספו הטובין ע"י המוביל.
עפ"י כתב התביעה, נתבעת 2 הוציאה שטר לתובלה משולבת מישראל להולנד (ס'  3 לתביעה), ונתבעת 3, שהיא חברה העוסקת במתן שירותי עמילות מכס, יצוא ושילוח בינלאומי התקשרה עם שולחי המטען והתחייבה להעבירו מישראל להולנד. נתבעת 3 בחרה להתקשר, בין היתר עם נתבעת 2 כדי לבצע את העברת המטען מישראל להולנד (ס' 4). 
 
כן נטען בכתב התביעה כי ביום 16.11.00 הועמס המטען על באניה, והתקבל ע"י נתבעות 1 ו-2 כשהוא במצב שלם ותקין, לשם העברתו להולנד (ס' 7). 
 
בשטר המטען שצורף לכתב התביעה (נספח ג') נרשמה נתבעת 2 כנשגר (consignee).
 
עוד יש לציין כי בתגובה לבקשה מיום 28.11.02, טוענת התובעת כי המטען נמסר בחיפה לנתבעת 2, וזהו המקום ממנו נלקחו הטובין (ס' 14 לתגובה).

10. עד כאן התייחסנו לעמדת התובעת. ומהי עמדתה של המבקשת, נתבעת 2?
בבקשה מיום 29.10.02, מציינת נתבעת 2 כי התובעת הגישה תביעת שיבוב בגין מטען אשר הובל מישראל להולנד, וכי התובעת טוענת בתביעתה כי לשם ביצוע ההובלה חתמה נתבעת 2 על שטר להובלה משולבת מישראל להולנד, הנקרא CMR. 
 
בתשובתה לתגובת התובעת בנוגע לתחולת האמנה, מציינת נתבעת 2 כי לטענת התובעת המשלוח נשלח מישראל ליוון, משם לאיטליה ומשם בדרך היבשה להולנד (ס' 23). לטענת נתבעת 2, לפי הוראת ס' 31 "התובעת רשאית להגיש את תביעתה רק ביוון (מקום מושב המבקשת ומקום עיסוקה כיום, כטענת המשיבה בכתב תביעתה), או בהולנד (מקום ייעודו של המשלוח, וכפי שהוסכם בין הצדדים בשטר המטען CMR, כטענת המשיבה בכתב תביעתה)" (ס' 38). 
 
נתבעת 2 מתעלמת הן בבקשה והן בתשובה לתגובה מהחלופה בס' 31 של מקום איסוף הטובין ע"י המוביל. 
 
נתבעת 2 לא  התייחסה לחלופה דנן, לא בבקשה ואף לא בתשובה לתגובה - ולא סתרה את עמדת התובעת ביחס לכך.
 
11. כפי שהובהר לעיל, נתבעת 2 לא הניחה תשתית עובדתית ולא הציגה טיעון שיש בו כדי לסתור את טענת התובעת שהמטען נשוא התובענה דנן נאסף בישראל. 
 
כלומר, אף לגישת נתבעת 2, ותוך הנחה כי האמנה חלה בענייננו, הואיל ומתקיימת אחת החלופות המנויות בס' 31, לביהמ"ש בישראל יש סמכות לדון בתובענה. 
 
יוער כי אם האמנה אינה חלה, (כגרסת התובעת), הרי שס' 31 שבה אינו חל, וגם אז התוצאה הינה שאין מקום לבטל את היתר ההמצאה שניתן ביום 8.10.02.

פורום לא נאות
 
12. נתבעת 2 טוענת שחרף קיום סמכות פורמלית לביהמ"ש בישראל, הוא מתבקש לא להפעיל את סמכותו, שכן הפורום הנאות לבירור המחלוקת הינו ביהמ"ש ביוון, איטליה, או הולנד.
 
13. נקודת המוצא של ביהמ"ש, בבואו לבחון טענת פורום לא נאות, הינה כי לביהמ"ש בישראל יש סמכות לדון בתביעה שהוגשה בפניו. 
 
התובע כבר בחר בפורום אשר רכש סמכות כדין, ולכן קמה לטובתו חזקה כי הפורום הוא נאות, וחזקה זו לא בנקל תיסתר ע"י הנתבע (ע"א 2705/91 אבו ג'חלה נ' חברת החשמל ירושלים פד"י מח(1) 554, 561). 
 
כאשר נתבע מעלה טענת פורום בלתי נאות, מוטל עליו הנטל לשכנע את ביהמ"ש, הן כי גם ביהמ"ש הזה קנה סמכות לדון בתביעה, והן כי ביהמ"ש הזה הוא הפורום הנאות  לדון בתביעה, ואילו ביהמ"ש הישראלי הינו "פורום בלתי נאות".
 
14. אין מדובר במאזן נוחות רגיל, שכן על הטוען טענת פורום לא נאות, לשכנע את ביהמ"ש בישראל כי המאזן נוטה בבירור ובמובהק לעבר הפורום הזר (ע"א עבאדה נ' עבאדה, פד"י מא(2) 779. 
 
כן נקבע בעניין עבאדה, כי על הנתבע להביא ראיות של ממש על העוול שיגרם לו, אם יידון העניין בישראל ולא בחו"ל.
 
15. המבחן אשר נקבע בפסיקה לבחינת טענת פורום לא נאות הינו מבחן מירב הזיקות הרלבנטיות אשר להן הקשר האמיתי, המשמעותי והמהותי, למקרה נשוא הדיון (ע"א 300/84 אבו עטיה ואח' נ' ערביס, פדי"י לט(1) 365).
            יש לציין כי בתקופתנו, ולאור חידושי הטכנולוגיה של המציאות המודרנית, אין לייחס למבחן מרב הזיקות ולסוגיה של פורום לא נאות אותה משמעות שיוחסה לה בעבר (רע"א 2903/96 תקדין עליון 98 (1) 504).
 
16. נתבעת 2 טוענת כי ביהמ"ש בישראל אינו הפורום הנאות לבירור התביעה, בין היתר, בשל פגמים דיונים שנפלו בהליך שנקטה המשיבה. 
מבלי להכנס לגופם של דברים, די אם אציין כי הפגמים הנטענים אינם מהווים בסיס לטענה כי ביהמ"ש הישראלי הינו "פורום בלתי נאות".
 
17. בנוסף טוענת נתבעת 2 כי קיימים קשיים מהותיים הסובבים ניהול ההליך בפני ביהמ"ש ומציינת את הקושי בהבאת עדים מחו"ל. 
כמו כן, לטעמה, ברור שכל פורום אחר הנוגע לסכסוך מתאים ויעיל הרבה יותר מהפורום הישראלי לדון בסכסוך, הואיל והאמנה החלה בפורומים אלה, מסדירה בדיוק את סוג הסכסוכים הנדון.
 
18. האם עמדה נתבעת 2 בנטל המוטל עליה, לשכנע כי ביהמ"ש בהולנד, יוון, או איטליה הוא הפורום הנאות?
אני סבורה כי יש להשיב על כך בשלילה. 
 
עדיה של נתבעת 2 נמצאים אמנם ביוון, אולם עדיה של התובעת ושל נתבעת 3 הם בישראל. 
לפיכך, בעוד שקיום דיון בארץ יכביד על נתבעת 2 ועדיה, הרי שקיום דיון בחו"ל יכביד על התובעת ועדיה. 
 
נתבעת 2 לא ציינה זיקות רלבנטיות נוספות, הקושרות את הדיון ליוון, איטליה או הולנד, ולא הביאה ראיות של ממש על העוול שיגרם לה אם יידון העניין בישראל ולא בחו"ל. 
 
בנסיבות העניין, לא שוכנעתי כי ביהמ"ש ביוון, הולנד או איטליה קנו סמכות לדון בתביעה, או כי אחד מהם הפורום הנאות, ואילו ביהמ"ש הישראלי הינו "פורום לא נאות".
 
19. לאור כל האמור לעיל, אני דוחה את בקשת נתבעת 2. 
נתבעת 2 תישא בהוצאות בקשה זו בסך 3,000 ש"ח + מע"מ. 
 
ישיבת קדם משפט תקויים במועדה ביום 6.2.2003 שעה 08:30. 
 
המזכירות תשלח את ההחלטה לצדדים בדואר רשום עם אישור מסירה.
 
ניתנה והודעה היום 25/12/2002 בהעדר  הצדדים. 
 
ר. רונן, שופטת