החלטה 1. המשיבה הגישה הודעת צד ג' כלפי המבקשת (ואחרות). היא קיבלה היתר להמצאת ההודעה אל מחוץ לתחום (בש"א 153106/04). עתה, עותרת המבקשת לביטולו של ההיתר. 2. הרקע שביסוד ההליכים הוא כדלקמן: התובעת הגישה תובענה לתשלום תגמולי ביטוח כלפי מבטחתה (היא המשיבה). טענת התובעת בכתב התביעה…
החלטה
1. המשיבה הגישה הודעת צד ג' כלפי המבקשת (ואחרות). היא קיבלה היתר להמצאת ההודעה אל מחוץ לתחום (בש"א 153106/04). עתה, עותרת המבקשת לביטולו של ההיתר.
2. הרקע שביסוד ההליכים הוא כדלקמן: התובעת הגישה תובענה לתשלום תגמולי ביטוח כלפי מבטחתה (היא המשיבה). טענת התובעת בכתב התביעה היא כי התובעת רכשה 64 קרטונים של רכיבים אלקטרוניים בארה"ב. על פי שטר המטען (היבשתי), כלל המשלוח שני משטחים, אחד גדול ואחד קטן. המשלוח לא הגיע מעולם לישראל. בדיקת התובעת העלתה כי המשטח הגדול אבד והמשטח הקטן הגיע למבקשת (שלא נתבעה), אשר לא הייתה יכולה לשלוח אותו לישראל מאחר ומסמכי ההובלה היו משותפים לשני המשטחים. בסופו של דבר הגיע המשטח הקטן לישראל ב-1.6.00. המשיבה – היא הנתבעת – מיאנה לשלם תגמולי ביטוח ועל כן הוגשה נגדה התובענה.
3. המשיבה הגישה הודעת צד ג' בין השאר נגד המבקשת. לשיטתה, כאמור בסעיף 4 להודעה, התחייבה המבקשת להוביל ולטפל בכל הקשור בהובלת המטען נשוא התובענה מארה"ב לישראל. יודגש כי המטען נרכש ע"י התובעת בתנאי ex works, לאמור: התובעת אמורה הייתה לדאוג להובלת המטען ממפעל הספק לישראל. דא עקא, המטען לא הגיע לישראל. על כן, כלפי כל הגורמים, אשר היו מעורבים בעניין, לרבות המבקשת, הוגשה הודעת צד ג'.
4. המבקשת טוענת כי אין בפי המשיבה עילה טובה. התצהיר התומך בבקשה אינו אלא סתמי ולא מתקיימות חלופות תקנה 500.
5. אשר לטיב העילה – המבקשת טוענת כי המשיבה כבולה בטענת מבוטחתה (הלא היא התובעת), לפיה המשטח הגדול (שביסוד התובענה) אבד. מכאן משתמע כאילו המבקשת כלל לא קיבלה אותו ולא הייתה יכולה לטפל בהעברתו לישראל. המסקנה המתבקשת היא כי בנסיבות אלה, שוב אין בפי המשיבה עילה טובה כלפי המבקשת: המבקשת לא קיבלה המטען.
אין לקבל טענה זו. סבורני כי בפי המשיבה תביעה ראויה לטיעון כלפי המבקשת. על פי הנטען, הייתה המבקשת אמורה לטפל בהעברת המטען מארה"ב לישראל. לשם כך נשכרו שירותיה. משנמכר המטען לתובעת בשער מפעלו של הספק בארה"ב (ex works), הרי שלכאורה מכוח מעמד המבקשת כמשלח בינ"ל, אמורה הייתה היא לטפל בהובלתו מן המפעל לישראל.
יתר על כן: איני סבור כי בשלב הנוכחי קשורה המשיבה בטענה כלשהי מטענות התובעת שבכתב התביעה. אכן, ההודעה דנן לצד ג' היא בגדר תובענת תחלוף מותנית. אלא, שאין לסבור כי עוד בטרם נקבע ממצא עובדתי כלשהו ביחסי המבוטח (התובעת) והמבטח (המשיבה), כבולה המשיבה בטענה כלשהי שהעלה מבוטחה בתובענתו. טענות התובעת לחוד, והממצאים העובדתיים (שייקבעו בתום ההליך) לחוד.
6. אשר לתצהיר התומך בבקשה – העיון בו מעלה כי הטיעון שנכלל בו הוא טיעון מספק. יש בו ראייה לכאורה להוכחת הנטען בהודעת צד ג' כלפי המבקשת. דייני שאפנה לסעיף 4 לתצהיר, בו נטען כי המבקשת התחייבה להוביל ולטפל בכל הקשור בהובלת המטען מארה"ב לישראל.
7. אשר לחלופות תקנה 500 – סבורני כי מתקיימים לפחות תנאי תקנה 500 (10), קרי: הנתבע הזר הוא בעל-דין דרוש או בעל די נכון, בתובענה (ההודעה לצד ג') שהוגשה כהלכה נגד אדם אחר המצוי בתחום המדינה.
בהקשר הנדון נקבע ברע"א 3872/04 וילנסקי נ' Metallurgique de Gerzat S.A ואח' (טרם פורסם; ניתן ביום 23.8.04) כדלקמן:
"מי הוא, אם כן, בעל דין זר, אשר ייראה כבעל דין דרוש או נכון בתובענה? מדובר בבעל דין אשר נחשב צד נכון לתביעה יחד עם הצד היושב בארץ, במקרה בו שניהם היו יושבים בארץ. כדי לקבוע מיהו בעל דין זה נוסחו בפסיקה שתי שאלות משנה המבוססות על ההנחה כי הצד הזר היה יושב בארץ: האם היה בית המשפט מוסמך לברר את עילת התביעה נגד הצד הזר; והאם התביעה נגד הצד הזר הייתה ראויה להתברר ביחס עם התביעה נגד הצד היושב בארץ. אם נמצא כי יש לענות בהן על שתי השאלות, יהא מקום לקבוע כי הצד הזר הוא בבחינת בעל דין נכון או דרוש בתביעה. בהקשר זה עוד יש להוסיף, כי על בית המשפט לבחון אם למבקש היתר ההמצאה 'תביעה ראויה לטיעון' כלפי מי שנגדו מבוקש ההיתר".
דעתי היא כי התשובה למבחנים דלעיל היא בחיוב. יוזכר כי ההודעה לצד ג' הופנתה אף כלפי קרגו אמרפורד אינט. (1980) בע"מ, שאף כלפיה נטען שהתחייבה להוביל ולטפל בכל הקשור להובלת המטען מארה"ב לישראל. אין ספק שאילו הייתה המבקשת יושבת בישראל, הייתה היא נכללת כנתבעת בגדר ההודעה לצד ג' יחדיו עם קרגו אמרפורד, מתוך מטרה להכריע עובדתית ומשפטית בטענות המופנות כלפיהן. מכאן, שמדובר בבעל דין דרוש ונכון.
8. האם עניין לנו בתובענה שהוגשה כהלכה נגד נתבע ישראלי? בעניין זה, מצינו בפרשת וילנסקי הנ"ל כדלקמן:
"גם לעניין זה נקבע בפסיקה ניתוח דו שלבי. ראשית, נבחנת השאלה אם התביעה כלפי הנתבע הישראלי הוגשה כהלכה, דהיינו, אם הגשת התובענה עומדת בכל הדרישות הפורמאליות והפרוצדוראליות שבתקנות סדר הדין האזרחי, ואם אין המדובר בתובענה משוללת יסוד על פניה. אם עוברת התובענה משוכות אלו, יש לפנות לבחינת המקרה על פי מכלול נסיבותיו. בשלב זה שוקל בית המשפט שיקולים שונים, ביניהם קיומה של הצדקה עניינית לחייב נתבע זר להתייצב בישראל, משקל התביעה הלכאורית נגד הנתבע ומידת הצורך בצירוף התביעות. בית המשפט נותן דעתו אף לשאלה אם התביעה נגד המתדיין הישראלי הינה שולית והוגשה רק כדי לאפשר בדרך זו את צירופו של הנתבע העיקרי, הזר (ע"א 481/84 אטלנטיק, חברה לדיג וספנות בע"מ נ'Astilleros Y. Talleres Del Noroeste S.A, פ"ד מב (3) 102, 108 – 111)".
המבקשת לא העלתה בבקשתה כל טענה שעניינה אי- התקיימותו של רכיב זה. בתשובתה, טענה היא כי קרגו אמרפורד צורפה כצד שלישי רק על מנת שיתקיימו תנאי תקנה 500 (10), שעה שהעילה כלפי קרגו אמרפורד היא שולית. איני סבור שזהו המצב, במיוחד כאשר בקשתה של קרגו אמרפורד לסילוק על הסף, בין השאר מחמת העדר יריבות – נדחתה (בש"א 168712/04).
מעבר לכך, אין זה ראוי שהמבקשת תעלה בתשובה לתגובה, נימוקים חדשים, שעימם נבצר מן המשיבה להתמודד.
9. אשר על כן, נדחית הבקשה. המבקשת תישא בהוצאות המשיבה ובשכ"ט עו"ד בסך 2500 ₪ + מע"מ, להיום.
ניתנה היום, 9 בספטמבר 2004 (כ"ג באלול התשס"ד), בהעדר הצדדים.
מאיר יפרח - שופט