פסק דין בפני שתי תביעות שהדיון בהן אוחד. התובעת, חברה למתן שירותי עמילות מכס ושילוח בינלאומי, התקשרה עם הנתבעות, חברת אל מור תעשיות ולוחות בע"מ, ואל מור התקנות ושירותים (1986) בע"מ, (להלן: הנתבעות"), בהסכמים לביצוע שילוח בינלאומי של טובין. בת.א. 24399/03, נתבעה הנתבעת אל מור…
פסק דין
בפני שתי תביעות שהדיון בהן אוחד.
התובעת, חברה למתן שירותי עמילות מכס ושילוח בינלאומי, התקשרה עם הנתבעות, חברת אל מור תעשיות ולוחות בע"מ, ואל מור התקנות ושירותים (1986) בע"מ, (להלן: הנתבעות"), בהסכמים לביצוע שילוח בינלאומי של טובין.
בת.א. 24399/03, נתבעה הנתבעת אל מור תעשיות ולוחות חשמל בע"מ לשלם לתובעת את הסך של 47,982 ₪, בגין יתרת חוב על פי כרטסת הנהלת החשבונות של התובעת.
בת.א. 24403/03, נתבעה הנתבעת אל מור חשמל התקנות ושירותים (1986) בע"מ לשלם לתובעת את הסך של 67,531 ₪, (לאחר שתוקן) בגין יתרת חוב על פי כרטסת הנהלת החשבונות של התובעת.
אין מחלוקת בדבר יתרות החוב כלפי התובעת.
בדיון בפני נשמעו מטעם התובעת מר דורון נתנאל, ומטעם הנתבעות מר מאיר סויסה.
באי כוח הצדדים סיכמו בעל פה, ופסק דיני ניתן לאחר שמיעת התיקים לגופם.
אין מחלוקת כי הנתבעות חייבות את הסכומים הנתבעים מהן, וטענתן היא טענת קיזוז בגין נזקים שנגרמו להן על ידי מעשי/מחדלי התובעות ו/או נציגה.
לפיכך, אציג את טענות הנתבעות קודם להצגת טענות התובעת.
טענות הנתבעות:
הנתבעות פנו לתובעת לצורך קבלת שירותי שילוח בינלאומי ועמילות מכס על מנת לייצא טובין לטורקיה.
התובעת וחברת אל מור חשמל התקנות ושירותים (1986) בע"מ, (ראה נספח ב' לתצהיר מטעם הנתבעות), התקשרו ביום 22.5.02 בהסכם למשלוח טובים לטורקיה, בעסקה המכונה על ידי הנתבעות "מדלת לדלת".
בהתאם להצעת מחיר החתומה על ידי התובעת, כללה ההתקשרות את כל הוצאות השילוח, לרבות הוצאות שחרור הטובין מהנמל בטורקיה, באמצעות התובעת, ו/או נציגה בטורקיה, כך לטענת הנתבעת.
הנתבעות טוענות, כי נציגה של התובעת בחו"ל, עמיל המכס הנה חברת אורגון בע"מ.
הנתבעות טוענות, כי כאשר הגיעו הטובין לטורקיה לא שוחררו אלה מהנמל. על מנת לזרז את שחרורם, קיבלו מהתובעת את פרטי עמיל המכס בטורקיה, היינו, אורגון, ופנו אליו לזירוז הטיפול. האחרון הודיע לנתבעות כי יש לשלם את המע"מ, בגין הטובין, והנתבעות שלחו לאורגון שיק, בסכום של 18,640,000,000 לירות טורקיות, סכום השווה, לטענתן ל - 21,086 דולר , סכום המתייחס לשני רשמוני יצוא, (יבוא בטורקיה), 11,237$ , ביחס לרשימון יבוא בטורקיה אחד והשני, $9,831, (צילום השיק נספח ה' לתצהיר מר סויסה).
הנתבעות טוענות, כי אורגון ביקשו להמיר את השיק בתשלום מזומן, והדבר נעשה לבקשתו.
הטובין שוחררו.
לטענת הנתבעות למרות ששולם מלוא המע"מ, הומצאו להן שתי חשבוניות, בגין שני רשמוני היצוא, לפיהן כביכול שילמו 1,048 $ (נספח ו' לתצהירו של מר סויסה בת.א. 24399/03,), ובגין הרשימון הנוסף, 1,096$, (נספח ו' לתצהירו של מר סויסה בת.א. 24403/03).
הנתבעות טוענות, כי המדובר בזיוף חשבוניות.
הנתבעות טוענות, כי שילמו מע"מ על פי שווים של הטובין כפי שנרשם ברשימון היצוא כדין וקיבלו חשבוניות בגין המע"מ, כאשר השווי הטובין הנו נמוך לאין שיעור מזה הנכון.
הנתבעות טוענות, כי הואיל וקיבלו חשבוניות מזויפות, אשר אינן משקפות את שוויו האמיתי של ערך הטובין, ואינן משקפות את התשלום בפועל של המע"מ שבוצע, נגרם להן נזק, שהוא אי אפשרות לקזז את המע"מ ששולם בפועל.
הנתבעות טוענות כי אורגון הנו נציג התובעת ו/או התובעת בעצמה, ובכל מקרה יש לייחס את פעולות אורגון לתובעת שכן, התובעת היא שהפנתה את הנתבעות לאורגון, ואורגון הנו עמיל המכס של התובעת בטורקיה, ביחס לעסקאות נשוא טענותיה.
לפיכך, עותרות הנתבעות לקזז מסכומי התביעה כלפיהן את הסכם של 21,086 $ ומוסיפה כי באם התובעת תמציא לה חשבוניות אמת המשקפות הן את שווי הטובין והן את סכום המע"מ ששולם על ידן הן מוכנות לשלם את מלוא סכום התביעה.
טענות התובעת
התובעת טוענת, כי אין לה כל קשר לעסקה שביצעו הנתבעות למול אורגון, עסקה שאינה כשרה, ונועדה לחסוך למי מהנתבעות מע"מ בטורקיה, עסקה שלא צלחה בין הנתבעות ולבין אורגון, ולכן אין לייחס לתובעת כל אחריות בגין הנזקים שנגרמו לכאורה למי מהנתבעות.
התובעת טוענת כי התקשרה עם הנתבעות בעסקה לשילוח סחורה, והנה אחראית רק להובלת הסחורה, ואחסונה במחסנים בטורקיה.
התובעת טוענת, כי ההתקשרות לא כללה את תשלום המסים בטורקיה, ולכן כל פעולה שביצעו הנתבעות למול אורגון ביצעו על דעתן בלבד, ואין לפעולות אלו כל קשר לתובעת.
התובעת מוסיפה ואומרת כי הנתבעות ניסו לבצע עסקה לא כשרה, ורק לאחר שכשלה העסקה ערבו את התובעת, והן מחזיקות בה כבת ערובה שלא כדין.
התובעת טוענת כי כאשר נודע לה בדיעבד על הפעולות של הנתבעות ניסתה לסייע ופנתה לחברת אורגון ואולם ללא הועיל.
התובעת טוענת כי נסיבות העסקה שבין הנתבעות לבין אורגון, העברת כספים במזומן, מעידים כי המדובר בעסקה שאינה כשרה, וכי לתובעת לא היה יד ורגל בכל נושא המיסוי בטורקיה.
לפיכך, עותרת התובעת לדחות את טענות הקיזוז של הנתבעות, ולחייבם בחוב שאינו שנוי במחלוקת.
דיון
ראשית אציין כי עסקינן בשתי חברות, הנתבעת בת.א 24403/03, היא חברת אל מור חשמל התקנות ושירותים (1986) בע"מ. הנתבעת בת.א. 24399/03, היא חברת אל מור תעשיות ולוחות חשמל בע"מ. מטעם הנתבעות העיד מר סויסה, והצדדים התייחסו לנתבעות, כאל גוף אחד, ולכן אתייחס אף אני לכל פעולותיה של חברת אל מור חשמל 1986 בע"מ, כאל פעולת כל אחת מהנתבעות גם יחד.
אין מחלוקת כי אורגון איננו חלק מההתקשרות שבפני.
אין מחלוקת בין הצדדים, כי התובעת בכל הנוגע להתקשרות בינה לבין הנתבעות משמשת כמשלח בינלאומי, ולא כעמיל מכס, בטורקיה. יש להבהיר כי התובעת אינה יכולה לשמש כעמיל מכס בטורקיה, שכן נושא עמילות מכס מתייחס למיסוי בכל מדינה ומדינה באופן עצמאי על פי ובהתאם לחוקי המיסוי באותה מדינה.
התובעת, במסגרת העסקה עם הנתבעות לשילוח הסחורה, כללה את הוצאותיו של עמיל המכס בטורקיה, אותו סוכן אשר אמור היה לבצע את פעולות משיכת הסחורה ממחסני הנמל בטורקיה, על מנת שאלה יובלו ללקוח הסופי.
בארץ, משמש עמיל מכס כשלוח ונאמן של היבואן כלפי שלטונות המכס,לשם תשלום המס.
עמיל מכס פועל בשם היבואן לשחרור טובין מיובאים מין המכס. בארץ מצויה המסגרת הנורמטיבית לפעולות בחוק סוכני מכס התשכ"ה-1964, כאשר סוכן מכס הוא אדם העושה פעולות מכס בשביל זולתו.
בארץ יכול היבואן לבצע את שחרור הטובין למול רשויות המכס בעצמו ללא צורך בעמיל מכס. לא ידוע האם גם בטורקיה ניתן לבצע את שחרור הטובין באופן עצמאי ללא עמיל מכס טורקי.
ככלל, שחרור הטובין מן הנמל, מבוצע באמצעות פקודת המסירה, ורשימון היבוא. רשימון היבוא, הוא רשימת הטובין ושווים, ואין מחלוקת בתיקים שבפנינו, כי התובעת ברשימון היצוא, (בטורקיה הנ"ל יהווה רשימון יבוא), שיקפו נאמנה את שוויים האמיתי של הטובין.
מקבל הטובין בטורקיה, אמור לשלם את המכס (אם קיים) והמע"מ, (אין מחלוקת באשר לקיום מע"מ בטורקיה), בהתאם לשווי האמיתי של הטובין כפי שהם מופיעים ברישמוני היצוא, (יבוא בטורקיה). עמיל המכס בטורקיה מבצע עבור הקונה בטורקיה ועל חשבון הקונה את תשלום המסים מול שלטונות המכס בטורקיה.
השאלה הראשונה הנה אם כן האם אורגון, עמיל המכס הטורקי, הנו נציג התובעת?
הנתבעות טוענות, כי אורגון, הנו נציג התובעת ולעיתים מכונה על ידן, התובעת בעצמה.
התובעת מכחישה בתוקף טענה זו.
אין ספק כי המדובר בשתי אישיויות משפטיות שונות. התובעת הנה חברה ישראלית הפועלת בארץ. אורגון הנו עמיל מכס טורקי, התובעת אינה רשאית ואינה יכולה לבצע, פעולות עמילות מכס בחו"ל.
אני סבורה כי אורגון יכול ויחשב כנציג התובעת.
אין ספק כי כלפי שלטונות המכס בטורקיה, אורגון משמש כנציג הנתבעות דווקא, שכן בפעולותיו, הוא אמור לדאוג לתשלום המס, בגין פעולות היבוא לטורקיה של הטובין. (דהיינו רוכש הטובין מהנתבעות).
למרות הכחשותיה הנמרצות בתצהיר מנהלה, העיד מר נתנאל, כי בעסקאות נשוא דיוננו, שילמו הנתבעות לתובעת בגין שירותי עמילות מכס. כלומר, הנתבעות משלמות לתובעת את הוצאותיה בגין התקשרותה עם עמיל מכס בטורקיה, אשר יבצע בעבור הנתבעות את פעולות שחרור הסחורה מהנמל.
עוד הובהר לאחר שמיעת עדותו של מר נתנאל, כי ההתקשרות בעסקאות נשוא דיוננו, הנן מ"דלת לדלת", דהיינו, ביצוע המשלוח מהארץ, ללקוח הסופי, שמקבל את הסחורה בחו"ל, בטורקיה.
ההוצאות שנדרשו מהנתבעות כללו, את הוצאות המשלוח, עד ללקוח, כלומר, כולל הובלת הטובין בטורקיה, למעט המיסוי בטורקיה.
מר נתנאל, העיד כי במקרה דנן המדובר היה בעסקה המכונה D.D.U., דהיינו, עסקה ללא תשלום מסים בטורקיה. מסים אלה הנם באחריות הלקוח, דהיינו, רוכש הסחורה בטורקיה.
מר סויסה העיד אף הוא כי המשלוחים במקרה דנן הנם משלוחים מסוג D.D.U., כלומר, התובעת לא גבתה ולא התחייבה לתשלום המסים בטורקיה.
כך גם הצהירה הנתבעת לשלטונות המכס בארץ, כי מדובר בעיסקת D.D.U.
אם נבחן את הנתונים שלמעשה אינם שנויים במחלוקת עד כה, דהיינו, ההתקשרות הנה D.D.U., משלוח לא כולל מסים. התובעת חייבה את הנתבעות במסגרת העסקאות בהוצאות עמיל המכס הטורקי. המשלוח הנו מהלקוח בארץ, (הנתבעות) ללקוח הסופי, בחו"ל, מ"דלת לדלת". עמיל המכס הטורקי אמור היה לדאוג לשחרור הסחורה, והוא עמיל מכס שעמו קשורה התובעת בקשרים עסקים, הוא עמיל המכס , אורגון, שהיה אמור בפועל לבצע את שחרור הסחורה בטורקיה.
בעיסקת D.D.U תשלום מע"מ ומכס בחו"ל חל על הקונה בארץ היעד.
לדעתי אין מנוס מהמסקנה כי אורגון הנו נציג של תובעת.
המונח נציג הנו מונח רחב ביותר, ויכולות לשהיות לו פרשנויות שונות, ביחס לאחריות התובעת בכל הנוגע לפעולות נציגה.
במקרה שבפנינו, הנתבעות פנו לתובעת, לאחר שהסחורה הגיעה לנמל בטורקיה, ומסיבות שונות, שלא הובהרו, עוכבה שם, בבקשה לקבל את פרטי עמיל המכס הטורקי, והתובעת מסרה להן את שמה ופרטיה של חברת אורגון.
שמה של חברת אורגון מופיע גם על מסמכיה של התובעת, (נספח ג' לתצהיר מר סויסה).
כלומר, בהשתלשלות העניינים הרגילה, התובעת הייתה מבצעת את פעולת השילוח של הטובין לחו"ל, ואילו אורגון כעמיל המכס היה דואג להסדרת שחרור הטובין מהנמל, ללא תשלום המסים, החל על הקונה.
לפיכך, אני סבורה כי התובעת אינה יכולה לטעון כי אין כל קשר בינה לבין אורגון, וכאמור, לעיל, אורגון הנה נציגה של התובעת בחו"ל. התובעת היא שמפנה אליו את רשימוני היצוא, היא שמפנה אליו את לקוחותיה, גובה מלקוחותיה את שכרו ומשלמת לו בגין ביצוע פעולות עמילות המכס בטורקיה.
לפיכך, אני קובעת כי אורגון הנו נציגה של התובעת בחו"ל.
השאלה השניה, האם בנסיבות שפורטו בפנינו, התובעת אחראית לפעולותיו של אורגון:
בענייננו, אין מחלוקת כי הנתבעות פנו ישירות לאורגון.
לא הוכח בפני, כי באופן עקרוני הנתבעות לא יכלו לפנות לכל עמיל מכס בחו"ל כפי שיקול דעתן.
אין מחלוקת כי העסקה שנקשרה בין התובעת לנתבעות לא כללה תשלום מסים בטורקיה.
אין מחלוקת, כי המדובר בעסקה של "מדלת לדלת", כלומר, התובעת חייבה את הנתבעות לשלם בגין כל ההוצאות, הוצאות המשלוח בארץ לחו"ל, הוצאות העברת הטובין ללקוח הסופי, הוצאות עמיל המכס,, למעט תשלום המסים.
לשכת המסחר הבינ"ל פיתחה ICC - INCOTERMS שהם מונחי יסוד במסחר בינלאומי.
על פי מונחי היסוד בהובלה הבינ"ל D.D.U פירושו מסירת הטובין לקונה בנקודה מסירה מוסכמת בין הצדדים לעיסקה, במדינת היעד, לא כולל תשלום בגין מכס ו/או מסים. על הקונה חלה החובה להתיר, על חשבונו, את הטובין המיובאים מרשות המכס (ראה ICC OFFICAL RULLES FOR THE ITERNATIONAL CHAMBER OF COMMERCE בהוצאת THE WORLD BUSINESS ORGANIZATION
הנתבעות, אשר נוכחו לדעת כי מסיבות, שלא הובררו, ואין כל טענה המיוחסת בעניין זה לתובעת, עוכבה הסחורה בנמל הטורקי ולא שוחררה, ביקשו לזרז את שחרור הסחורה, ולכן פנו ישירות לעמיל המכס הטורקי, אורגון, אליו הופנו על ידי התובעת.
זו היתה הפעם הראשונה, אשר הנתבעות פנו ישירות לאורגון, על פי עדות מר סוויסה' ביקשו רק אז מהתובעת את פרטיו.
הנתבעות בלא ליידע את התובעת, העבירו לאורגון שיק בסכום המע"מ, ולפי דרישת אורגון, החליפו את השק בתשלום במזומן.
יותר מריח רע עולה מפעולה זו.
הנתבעות טוענות כי עמיל המכס ביקש את סכום המע"מ ולכן שילמו את סכום המע"מ, ולבקשתו המירו את התשלום במזומן., פשוט כך, לא תמהו מהבקשה מדוע עמיל מכס המשלם מע"מ לשלטונות המכס זקוק לכספים במזומן? מדוע בכלל הסכימו הנתבעות לשלם לשלטונות המע"מ בטורקיה, כאשר תשלום מסים אלה חל על הקונה בטורקיה.
בנוסף לכל אלה, הנתבעות לא הוכיחו בפני, בבדל של ראיה, כי התובעת ו/או מי מטעמה ו/או אורגון זייף את אותו נספח ח' לתצהיר הנתבעת, שהוא חשבונית המס שצורפה לרשימון והוגשה לרשויות המס בטורקיה.
טענת הזיוף והתרמית נטענה בצורה כללית, מבלי שהנתבעות ציינו על מה נסמכות הן בטענה שהתובעת ו/או אורגון זייפו אותה. מה עוד שהצילום שהוצג בפני אינו קריא לחלוטין.
לא צורף מקור החשבוניות כפי שלא צורפו מקור שאר נספחי כתבי הטענות של הנתבעות.
מסמך הנו "חפץ" וכלל חפץ אחר, המבקש להוכיח את טיבו ובפרט, כאשר מבקשים להוכיח את מה ש"רשום" בו, חל לעניינו, ככל הראיה הטובה ביותר. דהיינו, אין להוכיח תכנו של מסמך, אלא על ידי הצגת המקור גופו בפני בית המשפט. ראיה משנית לעניין זה פסולה, אלא אם קבע בית המשפט בהחלטה מיוחדת, אחרת. אין בית משפט, מתיר הבאת "ראיה משנית" להוכחת תוכנו של מסמך אלא בנסיבות מיוחדות.
הטעם לכך, נעוץ בסיכון הרב הנעוץ בקבלת ראיה משנית, כשמדובר, בתוכנו של מסמך. כוחו של מסמך בהיותו כתוב, דהיינו, בכך שהוא מדבר בעד עצמו. ראיה משנית מהווה חציצת ביניים, בין המקור, לבין בית המשפט. בכך טמון סיכון, שאין בית המשפט צריך לעמוד בו.
אם אכן היתה לנתבעות טענת זיוף היה עליהן לפעול אצל שטונות החוק בארץ כנגד התובעת או בטורקיה כנגד אורגון. והרי עד הנתבעת העיד בפני כי לא עשה כן.
באמרת אגב אציין, כי לא הוכח בפני שהשיק שצורף כנספח ה' לתצהיר הנתבעות נמשך על ידן.
הנתבעות בחרו למסור מזומנים לגוף בחו"ל מבלי לקבל קבלה ו/או אישור לכך ואין לה להלין אלא על עצמה.
טענותיה של התובעת מתיישבות עם תכתיב השכל הישר, ועם הדבק והקשר הדברים. התובעת טוענת כי הנתבעות ביקשו לשלם במזומן שכן סברו כי יחסכו מתשלום המע"מ, כלומר, הנתבעות שיתפו פעולה עם אורגון, על מנת לקבל חשבונית פיקטיבית, שאינה משקפת את שוויה האמיתי של הסחורה, ובכך יפחיתו את תשלום המע"מ.
כך או כך, גם אם לא אקבל את הטענה, כי הנתבעות שיתפו פעולה, לקבלת חשבונית פיקטיבית, עדיין אני קובעת , כי פעולת העברת המזומנים נעשתה ישירות בין הנתבעות לאורוגון.
בעניין זה אציין כי לא הובאו בפני כל עדויות שמהן ניתן ללמוד באופן ישיר כי אכן הנתבעות או מי מהן שילמו בפועל את הסכומים הנטענים על ידם. כך למשל, נטען כי רואה חשבון של החברה מסר את הכספים במזומן לאורגון. רו"ח האחרון שלא הובא להעיד ולא הוצגו כל אישורים לעניין משיכת הכסף.
ולעניין אי הבאת רואה חשבון לעדות, נאמר כבר ונקבע כי:
"אי הבאת עד רלוונטי מעוררת, מדרך הטבע, את החשד, כי יש דברים בגו וכי בעל הדין, שנמנע מהבאתו, חושש מעדותו מחשיפתו לחקירה שכנגד" וכן "... ובכן, ככלל, אי העדת עד רלוונטי "יוצרת הנחה לרעת הצד שאמור היה להזמינו...". (ראה: ע"א 641/87) קלוגר נ' החברה הישראלית לטרקטורים וציון בע"מ פד"י (1) 239 בע"מ 245. ת.א. (ראשון לציון) 4712/01 ב.ג. את א. נ' צ'רבוס ניהול, תק-של 2002 (2) 650, עמ' 655.
ע"א 465/88 הבנק למימון ולסחר בע"מ נ' סלימה מתתיהו ואח'. פד"י מה (4), 651, 654) ודי לי בדברים אלו.
דווקא הצגת השיק, שבסופו של דבר נטען כי הומר למזומן, היא האומרת דרשני, אם אכן הנתבעות הוציאו את השיק, אשר נכתב על ידי רואה חשבון, ואמור היה להיות מופנה לשלטונות המע"מ, מדוע נדרשו להמירו במזומן, לידי עמיל המכס, לשם זירוז שחרור הסחורה, מה הקשר בין זירוז סחורה לבין תשלום מע"מ, והטענה הנה כי מלוא סכום המע"מ שולם, לבין זירוז שחרור סחורה.
אני סבורה, כי אכן הנתבעות ו/או מי מטעמן פעל בנסיבות אשר כאמור יותר מריח רע עולה מהן, והכל ללא ידיעתה של התובעת.
אין מחלוקת כי הנתבעות ו/או מי מטעמן, לא שיתפו את התובעת בכל הפעולות הללו.
אני סבורה כי גם אם אחריותה של התובעת בכל הנוגע לפעולותיו של אורגון כנציג מטעמה, משתרעת גם על פעולותיו הוא, פעולות עצמאיות, הרי אין להטיל אחריות על התובעת, כאשר על פניו נראה בעליל כי הנתבעות היו מעורבות בביצוע פעולות לא חוקיות, ושיתפו פעולה עם ה"נציג". והכל ללא ידיעתה של התובעת, ללא כל מעורבות מצידה.
לפיכך, אני סבורה, כי גם אם קיימת באופן עקרוני אחריות של התובעת על פעולותיו של הנציג מטעמה, דהיינו, עמיל המכס, אין להרחיב אחריות זו , ביחס לפעולות, המבוצעות על ידי הנתבעות באופן עצמאי, ללא כל מעורבות התובעת וללא ידיעתה ובפרט כשמדובר בתשלום עבור מסים שלא חלים על הנתבעות.
לפיכך אני סבורה כי דין טענת הקיזוז באופן מהותי להידחות.
בשולי הדברים אבהיר, כי במקרה שבפנינו, המדובר בעסקאות יצוא, כלומר, תשלום המע"מ, מוטל על הלקוח הסופי, דהיינו, מי שמקבל את הסחורה, ולא על הנתבעות ו/או מי מהן. כפי שהובהר לעיל, המדובר העסקה מסוג D.D.U., כלומר, עסקה בה משלם המס הנו הלקוח מקבל הסחורה ולא היצואן (הנתבעות).
הנתבעות אישרו כי נטל התשלום מוטל על חברה טורקית, ולטענתן שילמה חברת בת שלהם את המס הנטען והמפורט לעיל, וחברת הבת היא הזכאית להתקזז בגין חשבוניות המס ולה נגרמו הנזקים בגין קבלת חשבונית פיקטיבית.
חברת הבת, אינה צד לדיון בפני, וקיומה עלה רק בחקירה נגדית.
הנתבעות יצאו טובין לטורקיה, אותם הייתה אמורה חברה כלשהי לקבל, אותה חברה הייתה גם אמורה לשלם את המס, והיא זו שקיבלה את החשבונית הפיקטיבית, שאינה משקפת את שווי הטובין באמיתי. אותה חברה שנטען כי היא חברת בת של מי מהנתבעות, אינה צד לדיון, ומר סויסה, בחקירה חוזרת העלה לראשונה את הטענה כי בהתקשרות שבין הנתבעות ו/או מי מטעמן, לבין אותה חברה, שלא ברור מי היא, (הלקוחה הסופית של הטובין), היה על הנתבעות לשלם את המס. טענה זו שנולדה נוכח פני העובדות שהובאו בפני, מהן עולה כי הנתבעות כלל אינן אחריות לתשלום המס, וכלל לא שילמו אותו שכן החשבונית הומצאה לטובת חברה שלישת, בכלל .
דומני, כי גם מטעם זה יש לדחות את טענות הנתבעות, ואולם הואיל ודחיתי את טענות הנתבעות לגופן, כמפורט לעיל, לא מצאתי לנכון להכביר מילים בסוגיה זו.
מכל הנימוקים לעיל אני סבורה כי דין שתי התביעות להתקבל, לאחר שדחיתי את טענת הקיזוז.
אני מקבלת את התביעות.
הנתבעות ישלמו לתובעת את סכום שתי התביעות כדלקמן:
הנתבעת בתיק 24399/03 תשלם סך של 47,982 ₪ והנתבעת בתיק 24403/03 תשלם סך של 67,531 ₪, כל זאת בצירוף מע"מ כשהסכום צמוד ונושא ריבית כדין מיום הוצאת החשבונית ועד לתשלום בפועל וכן הוצאות ושכר טרחת עו"ד בגין שתי התביעות בסך של 12,000 ₪ בצירוף מע"מ.
ניתן היום ב' בתמוז, תשס"ד (21 ביוני 2004) בלשכתי.
פרוסט-פרנקל אושרי, שופטת נוסח מסמך זה כפוף לשינויי ניסוח ועריכה
פורסם במקור:
קריאת המאמר המלא