תא 005816/03 (שלום חיפה) זיק די-נור נגד צים חברת השיט הישראלית

פסק דין
 
המבוא:

בפנינו תובענה כספית לשיפוי התובעת על ידי הנתבעת, בגין נזקי רטיבות שנמצאו ב-33 ארגזים שהכילו זיקוקין מסוגים שונים.
לטענת התובעת, הרטיבות במטען נגרמה בעת שהובל באמצעות  אוניה של הנתבעת.
 
עילת התובענה הינה רשלנות הנתבעת בקיום חובותיה כמוביל הימי.
התובענה הוגשה בתאריך 17.3.03.
 
העובדות:

חברת "זיק די-נור בע"מ" (להלן: "התובעת") העוסקת בזיקוקין ופירוטכניקה הובילה בהובלה ימית מטען זיקוקין (להלן: "המטען").
המטען אוחסן במכולה שבבעלותה של "צים שירותי ספנות משולבים בע"מ" (להלן: "הנתבעת") והובל באוניה שבבעלותה של הנתבעת מסין לישראל.
ביום 14.4.02 הגיעה האוניה לישראל.
 
בזמן פריקת המכולה, התברר כי חלקה העליון נרטב בזמן ההפלגה ובעקבות כך ניזוקו 33 ארגזים, שהכילו זיקוקין מסוגים שונים.
לטענת התובעת, בשל הרטיבות, הזיקוקין שהיו במכולה התקלקלו ובשל סכנת התלקחותם היה צורך להשמידם ללא דיחוי.
 
התובעת פנתה לנתבעת להודיע על קרות הנזק ועל כן נשלח שמאי מטעם הנתבעת בכדי שיעריך את הנזק.

התובעת העריכה את הנזק בסך של 8,000$ ופנתה לנתבעת לפצותה.
הנתבעת דחתה את הדרישה לפיצוי, בטענה כי המטען שהובל נרטב לפני מועד ההמכלה, ולפיכך לא מוטלת עליה כל חבות.
 
התובעת העמידה את סכום התביעה על סך 39,360 ש"ח ליום הגשת התביעה.
 
בתאריך 13.4.03, הגישה הנתבעת בקשה לדחיית התביעה על הסף מחמת ההתיישנות.
בתאריך 4.6.04, כב' הנשיא א. קיטאי דחה את הבקשה ועל כן הוגשה בקשת רשות ערעור לביהמ"ש המחוזי .
בערעור הוסכם שהבקשה שנדחתה תהיה אחת מהפלוגתאות בפני ביהמ"ש בדיון עצמו אולם, לאחר שהצדדים הסכימו לתקן טעות סופר בתצהירו של ירון מור (בסעיף 4) בכך שהמכולה הגיעה רק ביום 4.4.02 ולא ב-14.2.02, התברר כי התביעה לא התיישנה מבחינה מהותית והמחלוקת בנושא זה נפתרה.
 
שאלת המחלוקת העומדת בפנינו הינה: האם המטען נרטב בהיותו במכולה או עובר להמכלתו?
 
טענות הצדדים:

התובעת טענת כי הנזקים אשר נגרמו למטען כתוצאה מהירטבות הארגזים בזמן המשלוח הם תוצאה של התרשלות הנתבעת בכך שהפרה את חובת הזהירות המוטלת עליה מכוח סעיפים 35-36 לפקודת הנזיקין [נוסח חדש] (להלן: "הפקנ"ז"), עת שלא וידאה כי המכולה אכן אטומה ומתאימה להובלה דרך הים.
 
התובעת טענת כי אין בידה מידע מלא בדבר הנסיבות אשר גרמו להירטבות המטען ומאחר ולנתבעת היתה השליטה המלאה על המכולה בזמן גרימת הנזק הרי בהתאם לסעיף 41 לפקנ"ז, על הנתבעת מוטל נטל הראיה להוכיח כי לא התרשלה בהובלת המכולה דרך הים.
 
עוד טענה התובעת כי הנתבעת הפרה חובה חקוקה כאמור בסעיף 63 לפקנ"ז בעיקר ובפרט החובות המוטלות עליה מכח תקנות הנמלים וחוקי הובלה ימית ו/או הפרה את החובה המוטלת עליה מכח חוק השומרים , התשכ"ז - 1967, עת שהנתבעת היתה שומרת בשכר של מטען התובעת. ועפ"י סעיף 5 לחוק השומרים על השומרת, קרי הנתבעת לפצות את התובעת בהתאם לנזקים אשר גרמה למטען.
 
ב"כ הנתבעת טען כי על תביעות המבוססות על שטרי מטען ימיים חלים כלל האג ויסבי ולכן אין להידרש לסעיף 41 לפקנ"ז. לטענתו, מסעיפים III(4) ו-IV לכללי האג ויסבי, נובע כי התובעת חייבת להוכיח שהנזק נגרם למטען לאחר שנמסר למוביל הימי, קרי - צים, כשהוא במצב טוב וללא נזק.ב
לחילופין טען ב"כ הנתבעת כי כדי שניתן יהיה להיבנות מסעיף 41 לפקנ"ז יש להוכיח כי מתקיימים שלושת יסודותיו והנטל להוכיחם הוא על התובעת.
 
לדעת ב"כ הנתבעת, התובעת  לא הוכיחה כי הנזק נגרם בשעה שהמטען היה מצוי בשליטתה של צים, לא הוכח שהמכולה שבה הומכל המטען לא היתה תקינה וכן, לא הוכח שהנתבעת יכלה לדעת מה היה הגורם לנזק.
 
ב"כ הנתבעת הוסיף וטען כי סעיף 4(IIV) לשטר המטען (נ/1 נספח א/1) המהווה חוזה הובלה בין הצדדים קובע, כי על התובעת מוטל הנטל להוכיח כי הטובין ניזוקו בשעה שהיו בחזקתה החוקית והמעשית של צים ובנסיבות המטילות עליה אחריות ורק אם עמדה בנטל, נוצרת חזקה הניתנת לסתירה כי הטובין ניזוקו במהלך ההפלגה הימית וכללי האג יחולו בהתאם.נ
לטענתו, סעיף 12 לשטר המטען  מטיל על "הסוחר", ובמקרה שלפנינו- התובעת, את החובה לבדוק את המכולה לפני המכלתה והוא קובע כי המכלה בפועל יוצרת את החזקה אשר ניתנת לסתירה, לפיה המכולה היתה תקינה וראויה.
 
עוד טוען ב"כ הנתבעת כי בשטר המטען (נ/1 נספח א/1) מצויינת הוראה לפיה המטען הובל בתנאי CY/CY (Container Yard/Container Yard )  מונח זה מקביל למונח H/H ומשמעותו היא כי המטען הומכל במכולה ע"י הסוחר ולא ע"י צים.
 
כן, נרשמה בשטר המטען הסתייגות מפורשת, לפיה :
 
"Shipper load  stwage & count. Said to contain".
 
לטענת הנתבעת, המטען הומכל, אוחסן ונספר ע"י השוגרת ולנתבעת לא היתה כל מעורבת בהמכלת המכולה,  לפיכך לטענתה, שטר המטען איננו מהווה ראיה - גם לא לכאורה באשר לטיבו של המטען במכולה.
 
ב"כ הנתבעת הפנה גם לסעיף 12 לשטר המטען הקובע כי במקרה שבו המטען הומכל ע"י הנתבעת, הנתבעת איננה אחראית לנכונות הפרטים המופיעים ע"י שטר המטען וככתוב בסעיף:
 
CONTAINERS STUFFED BY MERCHANT"
...The Carrier aill not be liable in any event for the particulars furnished by the merchant as shown on the face of this bill of lading".
 
ב"כ הנתבעת בסיכומיו, ציין כי המסמך היחיד עליו מסתמכת התובעת, הינו טופס רשימת אריזה אשר צירף מר ירון מור - מנהל התובעת,והינו בבחינת עדות שמועה שכן, רשימת האריזה נחתמה ע"י גורם אלמוני שחתם בשם התובעת ואין ברשימת האריזה שום אישור המתייחס למצב הזיקוקין או למצב הקרטונים שבהם נארזו הזיקוקין .
 
עוד טען ב"כ הנתבעת כי התובעת לא הוכיחה שמנהלה בדק את הסחורה במחסן בטרם  הומכלה במקרה הספציפי שלפנינו ולכן אינו יכול לאשר מידיעה אישית כי המטען שהיה במכולה הוכנס כשהוא במצב טוב וללא נזק .
באשר למכולה שבה הומכל המטען, טען ב"כ הנתבעת כי התובעת לא הביאה מטעמה שום ראיה כדי להוכיח שבמכולה היה פגם, חור או דבר אחר שיכול היה לגרום לנזק.
לדבריו, הנתבעת לא יכלה לבדוק את המכולה בסמוך לאחר ריקונה ע"י התובעת מפני שהמכולה הועברה ישירות לידי חברת כתר פלסטיק מבלי שקודם לכן הוחזרה למסוף המכולות .
עוד הוסיף ב"כ הנתבעת כי התובעת לא הביאה כל ראיה כי המטען ניזוק ממי ים במהלך ההפלגה, התובעת לא ערכה בדיקת מעבדה לקרטונים הרטובים .
 
השמאי מטעם הנתבעת, מר צביקה יעקבי (להלן: "השמאי מטעם הנתבעת") שהכין חוו"ד מטעמה (נ/2), העיד כי לא שלח את הקרטון הרטוב לבדיקת מעבדה, מפני שהזיקוקים מכילים את כל אותם מרכיבים שניתן למצוא במי ים ולכן הבדיקה לא תהיה מדויקת .נ
הנתבעת טוענת כי המונח "בעל" הקבוע בתקנה 143 לתקנות הנמלים מפורשת בתקנה 123(א) לאותן תקנות יכול להיות מיוחס גם לתובעת עצמה כבעלת המטען.
 
לבסוף, טוענת הנתבעת כי התובעת לא הוכיחה את נזקיה הישירים או העקיפים בראיות טובות מהימנות ומספיקות.
 
הדיון המשפטי:

נטל ההוכחה להוכחת התביעה רובץ לפתחו של התובע ועליו להוכיח בראיות ולשכנע את ביהמ"ש שנתקיימו כל העובדות הדרושות לשם קבלת הסעד המבוקש על ידו:
 
"תחילת הדיון לקבוע על מי מהצדדים רובץ נטל ההוכחה.
ככלל, רובץ נטל הבאת הראיות בתחילתו של המשפט על מי שנושא בנטל השכנוע (פרופ' הרנון, דינים ראיות, חלק ראשון בעמ' 187).
תובע המבקש סעד, נושא בנטל השכנוע שנתקיימו כל העובדות המהוות את עילת התובענה - היינו אותן עובדות בהן מתנה הדין המהותי את מתן מבוקשו - "המוציא מחברו עליו הראיה" (ראה הרנון בעמ' 200)".
 
על פי תנאי שטר המטען המופיעים בצידו האחורי, ועל פי כללי האג, החלים על ההובלה מכוח שטר המטען ומכוח פקודת הובלת טובין בים (דינים כרך 8, עמוד 4431)  הרי אלו הם כללים ספציפיים המהווים דין ספציפי ומיוחד.
 
סעיף 12 בשטר המטען קובע כי במקרה בו ה"סוחר" או המשתמש במכולה ממכיל בעצמו את הטובין, עליו מוטלת האחריות לבדוק את המכולה, וחזקה היא כי המכולה תקינה היא, אלא אם כן קבע אחרת ה"סוחר" בטרם הטעין את המטען, חזקה זו שהמכולה הייתה תקינה לא נסתרה על ידי התובעת ולכן נטל השכנוע לכך שהמכולה הייתה פגומה לא עובר לנתבעת.
 
המצב המשפטי היה שונה באם המטען לא היה במכולה סגורה, שמומכלת על ידי הסוחר, כי אז היה נטל ההוכחה עובר לנתבעת, על שלא התרשלה.

על התובעת לשכנע את בית המשפט כי מסתברת יותר הקביעה שהמטען ניזוק בשל רשלנותה של הנתבעת, אלא, שנטל זה לא הורם על ידי התובעת, אשר לא הוכיחה רשלנות כלשהי מטעמה של הנתבעת.נ
כאשר מכולה מומכלת ונסגרת, שלא בנוכחות המוביל, למוביל אין כל שליטה על מה שהוטען, ובאיזה מצב הוטען ובכך לא נשללה האפשרות שהמטען הומכל רטוב או לח. 
 
בע.א. 294/67, מגדל חברה לביטוח בע"מ נ' AMERICAN EXPORT LINES INC ואח', פ"ד כ"א(2), עמ' 789, בעמ' 792:
 
"... אין התובע יכול להעביר את עומס ההוכחה לחוסר רשלנות על שכם הנתבע אלא אם כן הוכיח הוא תחילה שהחפץ הנדון נמסר לרשות הנתבע בטרם היה בו הנזק שנתגלה בו לאחר מכן. אותו החולה שנכנס לבית החולים, אינו יכול להתלונן על כך שיצא מבית החולים באותה המחלה אשר בה נכנס אליו; הוא זכאי לדרוש הסבר רק אם נתווספו לו בבית החולים מחלות אשר בשעת כניסתו עוד לא היו בו".
 
 
באשר לטענת התובעת כי הנזק למטען נגרם ממי ים - התובעת לא הוכיחה כי הרטיבות שפגעה במטען היא אכן ממי ים.
 
ובאשר לטענתה כי הנתבעת התרשלה בכך שלא בדקה את המכולה - גם כאן התובעת לא הצליחה להוכיח כי המכולה הייתה פגומה, טרם המכלתה ולאחר הוצאת המטען ולא הוכיחה כל קשר נסיבתי כגון שהרטיבות הייתה באיזור שבו זוהה פגם במכולה. 
 
טענת התובעת להעברת נטל ההוכחה על פי סעיף 41 לפקנ"ז, נדחית על ידי מאחר ועל פי כללי האג, וכאמור המופיע בסעיף 12 בצידו האחורי של שטר המטען, ואשר מקבל תוקף גם מפקודת הובלת טובין בים, סעיף 2(א)(3):
 
"2. תחולה התקנות [תיקון: תשנ"ב]
      (א) בכפוף להוראות אחרות בפקודה יחולו התקנות על כל שטר מטען לגבי 
           הובלת טובין בים בכל כלי שיט -
             (3) כאשר הן חלות על חוזה ההובלה הכלול בשטר המטען או שהשטר 
                   משמש הוכחה לקיומו, בין על פי תנאי שנקבע בחוזה ובין על פי דיני
                   המדינה שחוקיה חלים על חוזה כאמור".נ
 
 
כאמור, קיימת חזקה הניתנת לסתירה כי ההמכלה הייתה למכולה תקינה והתובעת לא הצליחה לסתור חזקה זו.
 
 
לסיכום:

על התובעת במשפט זה היתה מוטלת החובה להוכיח אחריותה של הנתבעת לנזקים שנגרמו למטען שהובל בהובלה ימית ע"י הנתבעת, משכשלה התובעת בהוכחת הדברים ולא הרימה את הנטל המוטל עליה עפ"י כל האמור לעיל, לכן תביעתה כנגד הנתבעת נדחית.
 
התובעת תשלם לנתבעת הוצאותיה בסכום כולל של 7,000 ש"ח.
סכום זה ישא ריבית והפרשי הצמדה כחוק מיום פסה"ד ועד התשלום המלא בפועל.ב
 
למזכירות: יש לשלוח העתק פסק דין זה לב"כ הצדדים.ו
 
ניתן היום כ"ג בניסן, תשס"ה (2 במאי 2005).
 
ניצה שרון, שופטת