החלטה 1. המשיבה תובעת מהמבקשת ומאחרים פצוי כספי בגין נזקים שנגרמו לה כתוצאה משחרור מטען שכלל ציוד מחשבים, שנשלח ע"י המשיבה ללקוח שלה בסינגפור ונמסר לו ללא ששולמה כל תמורה עבורו. המשיבה תובעת את תמורת הציוד משורה של נתבעים שהיו אחראים, לדעתה, למחדל, לרבות מהמבקשת, אשר לה מייחסת…
החלטה
1. המשיבה תובעת מהמבקשת ומאחרים פצוי כספי בגין נזקים שנגרמו לה כתוצאה משחרור מטען שכלל ציוד מחשבים, שנשלח ע"י המשיבה ללקוח שלה בסינגפור ונמסר לו ללא ששולמה כל תמורה עבורו.
המשיבה תובעת את תמורת הציוד משורה של נתבעים שהיו אחראים, לדעתה, למחדל, לרבות מהמבקשת, אשר לה מייחסת המשיבה התנהגות רשלנית שהביאה למסירת הציוד ללקוח (נתבעת 2) ללא שוידאה ביצוע התשלום על ידו וקבלת אישור מהמשיבה, קודם לכן.
2. בבקשה שבפני עותרת המבקשת לעכוב ההליכים שננקטו נגדה ע"י המשיבה והעברת ההכרעה בסכסוך לבוררות.
את בקשתה מבססת המבקשת על תניה מפורשת בשטר המטען (ס' 23) לפיה כל הסכסוכים והמחלוקות שיתגלעו בין הצדדים יוכרעו ע"י בורר, או ליתר דיוק על ידי שלושה בוררים.
3. המשיבה מתנגדת לבקשת המבקשת ואת התנגדותה היא מנמקת בעיקר בעובדה שהיא כלל אינה חתומה על שטר המטען, לא ידעה על קיומו של סעיף הבוררות ולא הסכימה לו.
לדבריה שטר המטען ותנאיו לא הוצגו בפניה ולא הובאו לידיעתה בטרם "התפוצצה" הפרשה ובטרם התברר לה כי תמורת הסחורה לא שולמה ע"י הלקוח בסינגפור.
4. אין חולק כי על פי ההסכם בין הצדדים שבפני, היה על המבקשת להוביל את ציוד המחשבים שמכרה המשיבה לסינגפור (בדרך האויר) ולמסרו ללקוח (נתבעת 2) לאחר קבלת אישור על כך מהתובעת (לאחר ביצוע התשלום). הסכם זה, כך טוענת המשיבה, נכרת לפני שהוצא שטר המטען והוא לא כלל תניית בוררות. רק בשטר המטען שהוצא, לטענתה, באופן חד צדדי ע"י המבקשת, לאחר כריתת ההסכם וללא ידיעתה והסכמתה, נכלל סעיף בוררות ועל כן אין לו תוקף ואין הוא מחייב אותה.
5. יש ממש בטענה זו.
אין חולק כי חתימתה של המשיבה אינה מופיעה על גבי שטר המטען. כך אף אישר מנהלה של המבקשת בעת שנחקר על תצהירו. אין כל ראיה כי בהסכם ההובלה שנכרת בין הצדדים לפני הוצאת שטר המטען (הסכם כזה אכן נכרת באמצעות נתבעת 1 – עמיל המכס של התובעת (המשיבה)) נכלל סעיף בוררות.
הוספת תניה מעין זו לאחר מכן היתה טעונה, איפוא, הסכמה מפורשת, או לפחות, משתמעת מצד המשיבה שכן לא ניתן, כידוע, לכפות בוררות על צד שלא נתן הסכמתו לכך.
לא הובאה בפני ראיה של ממש שתצביע על הסכמת המשיבה לתניית הבוררות המופיעה בשטר המען. לא הסכמה מפורשת ואף לא משתמעת. לענין זה שוכנעתי כי שטר המטען על כל תנאיו, לרבות תניית הבוררות, לא הובא לידיעת מנהלי המשיבה בעת שנכרת הסכם ההובלה ביניהם (באמצעות הנתבעת מס' 1), וממילא לא הוכחה הסכמת המשיבה לכל תנאיו לרבות לתנאי הבוררות. (ראה תצהירו וחקירתו הנגדית של איתן שמואל – מנהל המשיבה).
6. בקשת המבקשת לעכוב ההליכים נגדה (בש"א 12139/00) נדחית.
הוצאות בקשה זו בסך -.10,000 ₪ בצירוף מע"מ לפי התוצאות בתובענה העיקרית.
המזכירות תמציא לב"כ הצדדים העתקים מהחלטתי זו ותקבע ישיבת קדם משפט בתובענה העיקרית בפני הרשמת.
ניתנה היום י"ט בטבת, תשס"ב (3 בינואר 2002) בהעדר הצדדים.
נ. ישעיה, שופט
1. המשיבה תובעת מהמבקשת ומאחרים פצוי כספי בגין נזקים שנגרמו לה כתוצאה משחרור מטען שכלל ציוד מחשבים, שנשלח ע"י המשיבה ללקוח שלה בסינגפור ונמסר לו ללא ששולמה כל תמורה עבורו.
המשיבה תובעת את תמורת הציוד משורה של נתבעים שהיו אחראים, לדעתה, למחדל, לרבות מהמבקשת, אשר לה מייחסת המשיבה התנהגות רשלנית שהביאה למסירת הציוד ללקוח (נתבעת 2) ללא שוידאה ביצוע התשלום על ידו וקבלת אישור מהמשיבה, קודם לכן.
2. בבקשה שבפני עותרת המבקשת לעכוב ההליכים שננקטו נגדה ע"י המשיבה והעברת ההכרעה בסכסוך לבוררות.
את בקשתה מבססת המבקשת על תניה מפורשת בשטר המטען (ס' 23) לפיה כל הסכסוכים והמחלוקות שיתגלעו בין הצדדים יוכרעו ע"י בורר, או ליתר דיוק על ידי שלושה בוררים.
3. המשיבה מתנגדת לבקשת המבקשת ואת התנגדותה היא מנמקת בעיקר בעובדה שהיא כלל אינה חתומה על שטר המטען, לא ידעה על קיומו של סעיף הבוררות ולא הסכימה לו.
לדבריה שטר המטען ותנאיו לא הוצגו בפניה ולא הובאו לידיעתה בטרם "התפוצצה" הפרשה ובטרם התברר לה כי תמורת הסחורה לא שולמה ע"י הלקוח בסינגפור.
4. אין חולק כי על פי ההסכם בין הצדדים שבפני, היה על המבקשת להוביל את ציוד המחשבים שמכרה המשיבה לסינגפור (בדרך האויר) ולמסרו ללקוח (נתבעת 2) לאחר קבלת אישור על כך מהתובעת (לאחר ביצוע התשלום). הסכם זה, כך טוענת המשיבה, נכרת לפני שהוצא שטר המטען והוא לא כלל תניית בוררות. רק בשטר המטען שהוצא, לטענתה, באופן חד צדדי ע"י המבקשת, לאחר כריתת ההסכם וללא ידיעתה והסכמתה, נכלל סעיף בוררות ועל כן אין לו תוקף ואין הוא מחייב אותה.
5. יש ממש בטענה זו.
אין חולק כי חתימתה של המשיבה אינה מופיעה על גבי שטר המטען. כך אף אישר מנהלה של המבקשת בעת שנחקר על תצהירו. אין כל ראיה כי בהסכם ההובלה שנכרת בין הצדדים לפני הוצאת שטר המטען (הסכם כזה אכן נכרת באמצעות נתבעת 1 – עמיל המכס של התובעת (המשיבה)) נכלל סעיף בוררות.
הוספת תניה מעין זו לאחר מכן היתה טעונה, איפוא, הסכמה מפורשת, או לפחות, משתמעת מצד המשיבה שכן לא ניתן, כידוע, לכפות בוררות על צד שלא נתן הסכמתו לכך.
לא הובאה בפני ראיה של ממש שתצביע על הסכמת המשיבה לתניית הבוררות המופיעה בשטר המען. לא הסכמה מפורשת ואף לא משתמעת. לענין זה שוכנעתי כי שטר המטען על כל תנאיו, לרבות תניית הבוררות, לא הובא לידיעת מנהלי המשיבה בעת שנכרת הסכם ההובלה ביניהם (באמצעות הנתבעת מס' 1), וממילא לא הוכחה הסכמת המשיבה לכל תנאיו לרבות לתנאי הבוררות. (ראה תצהירו וחקירתו הנגדית של איתן שמואל – מנהל המשיבה).
6. בקשת המבקשת לעכוב ההליכים נגדה (בש"א 12139/00) נדחית.
הוצאות בקשה זו בסך -.10,000 ₪ בצירוף מע"מ לפי התוצאות בתובענה העיקרית.
המזכירות תמציא לב"כ הצדדים העתקים מהחלטתי זו ותקבע ישיבת קדם משפט בתובענה העיקרית בפני הרשמת.
ניתנה היום י"ט בטבת, תשס"ב (3 בינואר 2002) בהעדר הצדדים.
נ. ישעיה, שופט
פורסם במקור:
קריאת המאמר המלא