החלטה בפני בקשת בי. מטאל יבוא ושיווק ציוד טכני בע"מ (להלן: "המבקשת/הנתבעת") למחוק על הסף את כל עילות התביעה, אותה הגישה המשיבה, למעט עילה חוזית, המבוססת על הסכם פשרה שהושג בין הצדדים. כמו כן, מבוקש למחוק ו/או לדחות על הסף את כל הסעדים הנתבעים על ידי המשיבה במסגרת תביעתה, בנוסף…
החלטה
בפני בקשת בי. מטאל יבוא ושיווק ציוד טכני בע"מ (להלן: "המבקשת/הנתבעת") למחוק על הסף את כל עילות התביעה, אותה הגישה המשיבה, למעט עילה חוזית, המבוססת על הסכם פשרה שהושג בין הצדדים. כמו כן, מבוקש למחוק ו/או לדחות על הסף את כל הסעדים הנתבעים על ידי המשיבה במסגרת תביעתה, בנוסף לסעיפים ספציפיים המופיעים בכתב התביעה, אשר לטענת המבקשת הינם קנטרניים.
רקע;
ההליכים המשפטיים בין הצדדים החלו בפני בית המשפט המחוזי בתל-אביב במסגרת תובענה שהוגשה על ידי גמל מפעלים לאופני השחזה שריד בע"מ (להלן: "התובעת/המשיבה"), שהינה חברה העוסקת בייצור ושיווק מוצרי השחזה, חיתוך וליטוש, כנגד המבקשת, בטענה כי זו (לצד עסקים נוספים) משווקת דיסקיות השחזה המיובאות מאסיה עם הכיתוב MODEL GERMANY, תוך הטעיית הצרכנים והפרת זכויותיה (ת.א. 2173/03 – להלן: "התביעה המקורית").
בסופו של הליך זה הגיעו הצדדים להסכם פשרה ביניהם אשר קיבל ביום 3.10.04 תוקף של פסק דין (להלן: "הסכם הפשרה").
באותו הסכם פשרה הוסכם כדלקמן (מפאת חשיבות הדברים אצטטם במדויק):
"1. החל ביום 1.3.04 לא ייבאו המשיבים ולא ישווקו בישראל דיסקיות מסין שלא הוטבעו עליהן המילים MADE IN CHINAבצורה ברורה, ויושמט מן הדיסקיות הכיתוב MODEL GERMANY.
2. החל מיום 12.12.03 ועד ליום 1.3.04 ידאגו המשיבים לכך שהמילים MADE IN CHINAיופיעו על מדבקה שתוצמד, או לכל דיסקית, ובמידה והדבר לא ניתן, תופיע מדבקה ברורה כזאת על גבי קופסת האריזה של קבוצת דיסקיות הנמכרות יחד בעשרות עד מאתיים דיסקיות, ועל האריזה לא יופיעו המילים MODEL GERMANY.
3. ההסדר לא יחול על מוצרים שכבר שווקו על ידי המשיבים.
4. המבקשת רשאית לפנות במכתב לבתי עסק שונים שמשווקים את הדיסקיות המיובאות על ידי המשיבים, ולהבהיר להם את מקור הסחורה, והעתק מכתב שכזה ישלח קודם לכן לב"כ המשיבה הרלוונטית.
5. המבקשת תדאג שגם סימון מוצריה ייעשה כדין עד יום 1.3.04.
6. אין בהסדר זה כדי להוות הודאה מצד מי מן הצדדים בנכונות הטענות של הצד שכנגד, או בכך שהסימון היה מטעה או שלא כדין..."
ביום 3.4.06 הגישה התובעת את תביעתה נשוא בקשה זו, כאשר עיקר טענת התובעת הינה כי הנתבעת הפרה את הסכם הפשרה, ועל כן היא עותרת לקבלת סעד של אכיפת ההסכם. מעבר לעילת התביעה המתייחסת להסכם הפשרה, תובעת המשיבה את המבקשת בעילות נזיקיות ועשיית עושר שלא במשפט.
בין לבין, הגישה התובעת תובענה כספית לבית משפט השלום בנצרת שבמרכזה עומדת תביעתה לקבלת פיצויים בגין הפרת הסכם הפשרה (ת.א. (נצרת) 2633/06).
כמו כן, הגישה המבקשת תביעה שכנגד (ראשיתה כהמרצת פתיחה) 583.1/06 בה עתרה, בין היתר, לכך שבית המשפט יצהיר כי היא ביטלה כדין את הסכם הפשרה מחמת הפרתו על ידי המשיבה ו/או כי הסכם הפשרה פקע מחמת זניחתו על ידי המשיבה.
הליך נוסף שמתנהל בין הצדדים הינו ה.פ. (ת"א) 696/06 – במסגרת הליך זה עתרה הנתבעת (כאן) כי בית המשפט יצהיר כי ביטול הסכם הפשרה נעשה כדין ולחילופין להצהיר על פקיעת תוקפו של הסכם הפשרה מחמת זניחתו על ידי התובעת (כאן). כב' השופט ס. הנשיא יהודה זפט, אשר לפניו נדונה התובענה בבית המשפט בתל-אביב, נעתר לבקשת התובעת (כאן) וקבע כי יש לעכב את הדיון בתיק שלפניו עד למתן פסק דין בתיק שלפני.
עיקרי טענות המבקשת
לטענת המבקשת יש למחוק על הסף את כל עילות התביעה, למעט העילה החוזית המבוססת על הסכם הפשרה שבין הצדדים. כמו כן, טוענת המבקשת כי יש למחוק את כל הסעדים הנתבעים על ידי התובעת שכן אף אחד מהם אינו בא לאכוף על המבקשת התחייבות שקיבלה על עצמה בהסכם הפשרה, ועל כן אין התובעת זכאית לקבלו.
לחילופין עותרת המבקשת למחוק את תביעת התובעת, בטענה כי אפילו אם תוכח התביעה, הרי שהתובעת לא תהא זכאית לסעדים הנתבעים על ידה.
לחילופי חילופין מבקשת המבקשת למחוק על הסף מס' סעיפים מכתב התביעה, שכן לטענתה סעיפים אלה מורכבים מטענות טרדניות ו/או קנטרניות שאינם רלבנטיים לתביעה.
הנימוק המרכזי לבקשת הסילוק הנ"ל הינו, לטענת המבקשת, "כלל ההבלעה";
לטענת המבקשת כלל הוא, שפלוני שתבע על פי עילה מסוימת וזכה, אין לו לפלוני – לאחר פסק הדין שהכיר בזכותו – אלא פסק דין שעילת התביעה המקורית נבלעה בו. קרי, אם צד להסכם פשרה שקיבל תוקף של פסק דין מפר אותו, רשאי הצד שנפגע מחד לעתור לביטול החוזה עקב הפרתו או מאידך לעתור לאכיפתו.
לטענת המבקשת על אף טענות המשיבה כי היא עותרת לאכיפת ההסכם, הרי שהיא כללה בתביעתה עילות תביעה נוספות, אשר נטענו כולן במסגרת התביעה המקורית, ועל כן "נבלעו" בהסכם הפשרה, ואין לה למשיבה אלא עילה חוזית, המבוססת על הסכם הפשרה. לאור כך טוענת המבקשת כי יש למחוק מכתב התביעה את כל העילות שאינן באות במסגרת תביעת המשיבה לאכיפת הסכם הפשרה.
עיקרי טענות המשיבה
לטענת המשיבה טענותיה של המבקשת בדבר החלת "כלל ההבלעה" אינן רלבנטיות לענייננו, שכן ממילא כל הדיסקיות שהופצו על ידי המבקשת, לאחר הסכם הפשרה, וסומנו על ידה שלא כדין, ו/או באופן מטעה, ו/או באופן אשר יש בו כדי לפגוע בעסקיה של המשיבה, מצמיחה למשיבה עילת תביעה עצמאית חדשה, ואין היא מוגבלת לעילת תביעה על בסיס הסכם הפשרה בלבד.
על כן, היות והתובענה דנן מתייחסת לטובין אשר יובאו ו/או נמכרו על ידי המבקשת, לאחר מתן פסק הדין, ברי כי עילות התביעה של המשיבה בגין הפרות אלו לא נבלעו בפסק הדין בתביעה המקורית, ואין בו כדי להגביל את עילות התביעה שעומדות למשיבה בגין העוולות המאוחרות, לעילה החוזית בלבד.
עוד טוענת המשיבה כי כל הסעדים שנתבקשו על ידה נועדו לאכוף את הסכם הפשרה, וכי בקשת המבקשת למחיקת סעיפים ספציפיים בכתב התביעה הינה קנטרנית וטורדנית. יתר על כן, טוענת המשיבה כי הסעיפים אותם מבקשת המבקשת למחוק הינם רלבנטיים לתביעה ולהוכחת העוולות הנטענות על ידה.
דיון
מהותו של כלל ההבלעה (MERGER);
"כאשר זכה התובע בפסק דין תקף וסופי, נבלעת עילת התביעה בפסק הדין, ותחתיה קמה וצומחת עילה חדשה, המבוססת על פסק הדין. רעיון זה של חדלות קיומה של העילה המקורית והתמזגותה בפסק הדין משליך על התדיינויות נוספות שמבקש התובע לנהל עם אותו נתבע בגין אותה עילה, לשם קבלת סעד נוסף או סעד משלים לסעד שבו זכה בפסק הדין. משנבלעה העילה המקורית בפסק הדין המזכה, אין עוד בידי התובע על מה לסמוך את תביעתו השנייה."
(נינה זלצמן, מעשה בית דין בהליך אזרחי, הוצאת רמות אוניברסיטת תל-אביב, תשנ"א-1991, עמ' 37).
מעיון בהגדרת כלל ההבלעה, כמצוטט לעיל, עולה כי הוא גם אם הוא רלבנטי לענייננו בחלקו, לא ניתן לומר כי הוא חל על כלל רכיבי התביעה. יש לחלק את התביעה שבפני לשני חלקים:
התביעה מתייחסת בחלקה לסוגיה של הפרת הסכם הפשרה ובגין כך תובעת התובעת סעדים מסוימים ובכלל זה אכיפת הסכם הפשרה, ואין חולק על כך שהמשיבה יכולה להגיש תובענה זו, גם לדעת המבקשת עצמה.
בנוסף לכך עוסקת התביעה באירועים חדשים אשר התרחשו לאחר הסכם הפשרה, כאשר יש להתייחס לכל חלק של התביעה בנפרד, ובמה דברים אמורים;
מדובר במעשים חדשים אשר לטענת התובעת עולים כדי עוולה מסחרית, הטעיית צרכנים בניגוד לחוק הגנת הצרכן ופקודת סימני סחורות, ומקימים לה עילת תביעה נזיקית ועילת תביעה מכוח חוק עשיית עושר ולא במשפט. מעשים אלו אינם מהווים דווקא הפרת ההסכם, אלא מהווים מעשים המקנים לתובעת עילות חדשות.
ההבחנה בין מעשים המהווים הפרה של הסכם הפשרה, ובין מעשים חדשים המקנים עילות חדשות, הינה הבחנה שבעובדות שניתן להכריע בה רק לאחר שמיעת הראיות, ולא בשלב זה של בקשה לסילוק על הסף. אם התובעת לא תצליח להוכיח כי מדובר באירועים שהתרחשו לאחר הסכם הפשרה, שחורגים מהקפו של הסכם הפשרה, אז תוכל הנתבעת להעלות טענותיה בעניין עילות התביעה והסעדים, אולם בשלב לא ניתן להכריע בדבר.
יפים לעניין זה דבריה של ד"ר נינה זלצמן:
"... כאשר הסתיים ביצוע מעשה העוולהבמועד הגשת התובענה, כי אז אין כל קושי מן ההיבט של כלל ההשתק. על הנפגע, המבקש לתבוע נזקים שנגרמו לו כתוצאה מן המעשה, למצות את סעדיו במסגרת תובענה אחת. עילת התביעה היא אחת, כפי שהתגבשה במועד הגשת התובענה. אם חזר הנתבע וביצע מעשה נוסף של הסגת גבול או מטרד במועד כלשהו לאחר הגשת התובענה, ממילא מקימה מסכת העובדות החדשה עילת תביעה חדשה ונפרדת בידי התובע."
(ראה זלצמן, מעשה בית דין בהליך אזרחי, הוצאת רמות אוניברסיטת תל-אביב, תשנ"א-1991, עמ' 74).
אומנם בעניינו לא מדובר על עוולה של הסגת גבול או מטרד , אולם הדוגמאות דומות במהותן למקרה דנן. רוצה לומר כי, ביחס לאירועים אשר התרחשו עובר להסכם הפשרה, אזי צודקת המבקשת בכך שקמה למשיבה עילה מכוח הסכם הפשרה בלבד, אולם שונים הם הדברים לאירועים שהתרחשו לאחר הסכם הפשרה, שכן הסכם הפשרה לא חל על אירועים אילו. משכך הם פני הדברים אזי, המשיבה רשאית לתבוע את המבקשת בכל עילה שולה על דעתה ורשאית היא לעתור לכל סעד אליו היא זכאית על פי דין.
באשר לטענת המבקשת לפיה גם אם תוכח תובענת המשיבה היא לא תהא זכאית לסעדים הנתבעים על ידה, הרי שדינה להידחות. ראשית ביחס לאירועים נשוא הסכם הפשרה, הרי שלגביהם רשאית כאמור המשיבה לעתור לכל סעד אשר מהותו אכיפת הסכם הפשרה וזוהי ההגבלה היחידה העומדת לחובת המשיבה. יחד עם זאת, לגבי אירועים אשר התרחשו לטענת המשיבה לאחר הסכם הפשרה הרי שמשרשאית התובעת לתבוע בגין כל עילה הרי שהיא גם רשאית לעתור לקבלת כל סעד מתאים בנסיבות העניין. כלל לא מדובר על מקרה בו המשיבה עותרת לקבלת סעד נוסף או משלים הנובע מהסכם הפשרה אלא מדובר על עילות חדשות שנולדו אחרי הסכם הפשרה, וככאלה מגבלות התובעת נובעות אך מהוראות הדין והפסיקה.
לעניין טענת המבקשת בדבר מחיקת סעיפים ספציפיים מכתב התביעה בשל היותם קנטרניים ו/או שאין בהם כדי לגלות עילת תביעה; במסגרת כתב התביעה לא כל סעיף חייב באופן עצמאי לגלות עילת תביעה, וייתכן ולפעמים אף יש צורך לפרט רקע ועובדות אשר הינן הכרחיות להבנת היחסים בין הצדדים וכיוצב'. לא מצאתי כי הסעיפים אליהם מפנה המבקשת הינם טורדניים או קנטרניים, אין כל מניעה שהמשיבה תפרט את הרקע לפעילותה ועסקיה, כמו גם את הטובין נשוא התביעה, איכותו וכיוצב' פרטים נוספים המשלימים את עילת התביעה, לפיכך דין טענה זו גם היא לדחייה.
מעבר לאמור לעיל, הרי שהן טענות המבקשת והן טענות המשיבה הן טענות מורכבות הדורשות בירור עובדתי מקיף שאין לו מקום בבקשה מסוג זה, וגם בשל כך דין הבקשה להידחות.
לפיכך הבקשה נדחית.
המבקשת תשלם למשיבה שכ"ט עו"ד בגין בק/שה זו בסך 4,000 ₪ בצירוף מע"מ, וכן 1,000 ₪ הוצאות.
לאור יציאתי לשבתון, התיק יועבר לכב' הנשיא, השופט בן דוד, על מנת שיורה על המותב שידון בתיק.
ניתנה היום ב' בחשון, תשס"ח (14 באוקטובר 2007) בלשכתי בהעדר הצדדים. המזכירות תמציא העתקים לב"כ הצדדים.
_________________
גבריאלה (דֶה-לֵיאו) לוי
שופטת
נוסח מסמך זה כפוף לשינויי ניסוח ועריכה