בשא 001020/03 כרמל שירותי ספנות בינלאומית (1992) נגד קבוצת ביקל יצוא וסחר

החלטה
 
הרקע העובדתי:

בפני בקשה למחיקת טענת קיזוז מכתב הגנה שהוגש בת.א. 17880/02.
התביעה בת.א. 17880/02, הוגשה ע"י כרמל שירותי ספנות בינלאומית (1992) בע"מ, Coscos S.R.L. Italy; Cosco Container Line.  (להלן: "המבקשות") כנגד קבוצת ביקל יצוא וסחר בע"מ (להלן: "המשיבה"), בגין הפרת התחייבויותיה לפי הסכם להובלה ימית (להלן: "ההסכם") שבשלה היא נתבעת לשלם למבקשות דמי הובלה ופיצויים.
 
במרכזה של בקשה זו עומדת שאלת פרשנות סעיף III(6) לכללי האג-ויסבי (התוספת לפקודת הובלת טובין בים) (להלן: "התוספת") וכלשונו:
 
"...יהיו המוביל וכלי השיט פטורים, בכל מקרה, מאחריות כלשהי לגבי הטובין, אלא אם כן הוגשה תביעה לבית משפט תוך שנה אחת ממועד מסירת הטובין או מן המועד אשר בו אמורים היו להימסר...".
 
המשיבה בכתב הגנתה טענה בין היתר, כי הובלת המטען הראשון שבוצעה על פי ההסכם (להלן: "המטען הראשון") הסבה לה נזקים שונים. חלק מנזקים אלה הם נזקים ישירים שנגרמו למטען הראשון, כעולה מחוות דעת מומחה ולכן לגביהם מעלה היא בסעיף 14 לכתב ההגנה טענת קיזוז.
 
טענות הצדדים:

המבקשות - ב"כ המבקשות טוען כי על פי הדין החל על הובלת המטען הראשון, פקעה אחריותן של המבקשות מחמת התיישנות מהותית, ולכן אין המשיבה זכאית להשתמש כנגד המבקשות בנזקים שפורטו בחוות הדעת לצורך קיזוז או לאיזה צורך אחר שהוא.
ומסתמך בדבריו על הוראות סעיף III(6) לכללי האג-ויסבי הקובע כלל של התיישנות מהותית, לפיו פוקעת אחריות המוביל הימי כלפי בעל המטען בחלוף שנה ממועד מסירת המטען אם לא הוגשה תביעה לבית המשפט בתקופה זו.
וזאת בניגוד לתביעה שהתיישנה מבחינה דיונית, שהמשך קיומה המהותי מאפשר לבעליה להשתמש בה בתור טענת הגנה או כבסיס לטענת קיזוז.
לדבריו, אחריות שפקעה מחמת התיישנות מהותית אינה קיימת יותר בשום מובן, ולכן לא ניתן לבסס עליה אפילו טענות מסוג זה שהועלו על ידי המשיבה.
 
עוד טוען ב"כ המבקשות, כי על פי הנטען בכתב ההגנה, נמסר המטען ביעדו הסופי ביום 29.11.01. במשך כל שנת האחריות, שחלפה ביום 28.11.02, לא הגישה המשיבה כל תביעה נגד המבקשות ביחס למטען בכלל וביחס לנזקים שבחוות הדעת בפרט.
ולכן התוצאה לדבריו היא שאחריות המבקשות, או מי מהן, כמובילות המטען הראשון, כלפי המשיבה, פקעה זה מכבר ואין אפשרות לבסס עליה טענת הגנה ו/או טענת קיזוז.

וכעולה מכך, מבקש הוא להורות על מחיקת טענת הקיזוז המופיעה בסעיף 14 לכתב ההגנה, תוך חיוב המשיבה בהוצאות הדיון בבקשה זו, לרבות שכ"ט עו"ד ומע"מ.

המשיבה - ב"כ המשיבה טוען כי ההתיישנות בת השנה מכוונת להגשת תביעות יזומות לבית משפט נגד המוביל הימי, ואין מטרתה למנוע מנתבע להעלות טענות הגנה כנגד תביעות של המוביל הימי נגדו.
 
לדבריו, הפקודה בלשון חד משמעית, מסדירה התיישנות בת שנה רק בנוגע לעצם היכולת לתבוע את המוביל הימי בגין נזק לטובין נשוא ההובלה. היא לא מסדירה ו/או לא נועדה להסדיר העלאת טענות הגנה לגיטימיות שיכול ויעמדו לנתבע בתביעה שהוגשה נגדו, עליהן יחולו הוראותיו הכלליות של חוק ההתיישנות, לצד הוראות התוספת שחלות על המקרה הספציפי.ב
 
עוד טוען ב"כ המשיבה כי טענת ההגנה של הקיזוז אינה מכוח סעיף III(6) לתוספת ולכן אינה כפופה למגבלת ההתיישנות שקבועה בה ומאחר ותביעתן העיקרית של המבקשות לא התיישנה מכוח הוראות חוק ההתיישנות התשי"ח-1958 (להלן: "חוק ההתיישנות"), הרי שבכך נפתח הפתח למשיבה להעלות במסגרת הגנתה את טענת הקיזוז (סע' 4 לחוק ההתיישנות).
 
ומוסיף ב"כ המשיבה כי בתי המשפט נוטים לפרש את סוגיית ההתיישנות על דרך הצמצום וזאת כדי שלא לסגור את שערי בית המשפט בפני תובע המבקש מבית המשפט שיבוא לעזרו ויעשה עמו דין צדק.ו
וכן, טוען הוא כי אין בבקשה דבר המראה מדוע התוספת חלה על טענות הגנה, וכי אין בבקשה טעם המראה למה יש לקבוע כי חוק ההתיישנות נסוג במקרה זה מפני התוספת וכן כי המבקשות לא הראו בבקשה טעם מספיק ומשכנע מדוע התוספת שוללת גם את תחולת הוראותיו והסדריו הכלליים של חוק ההתיישנות בכל הנוגע למצבים ו/או סוגיות שאין היא מסדירה.
 
לכן, מבקש ב"כ המשיבה לדחות את הבקשה ולחייב את המבקשות בהוצאות המשיבה בעריכת התגובה ובשכ"ט עו"ד.
 
הדיון המשפטי:

סעיף III(6) לתוספת של הפקודה להובלת טובין בים קובע תקופת התיישנות מיוחדת לגבי הובלת סחורות באוניות. נמצא כי תקופת ההתיישנות על פי תוספת זו הועמדה על שנה אחת, ולא זו בלבד אלא שבניגוד להתיישנות הדיונית הקבועה, כידוע בחוק ההתיישנות, מורה התוספת שלפנינו על התיישנות מהותית, באשר מלשונו של סעיף III(6) הנ"ל עולה כי היא גם מפקיעה את הזכות גופה (זלמן יהודאי, דיני התיישנות בישראל, כרך א', עמ' 432, 1991).
 
לעניין התיישנות מהותית, נפסק בע"א 419/71, מנורה חברה לאחריות וביטוח משנה בע"מ נ' מ' נומיקוס, פ"ד כו(2), 527. כאשר בקשר עם הוראת סעיף III(6) על ידי מ"מ הנשיא זוסמן (כתוארו אז), את הדברים הבאים:
 
"כאן רואה אני מקום להזכיר שבעוד שההתיישנות לפי חוק ההתיישנות היא דיונית בלבד, וסעיף 2 לחוק מורה, כי אין בו כדי "לבטל את הזכות גופה", ההתיישנות לפי סעיף III(6) לתוספת לפקודה היא מהותית ("יהיו המוביל והספינה פטורים"), והיא מפקעת את הזכות לחלוטין".
 
כב' השופט זלמן יהודאי, בספרו בעמ' 51, כתב גם:
 
"יש חוקים בישראל, שבהם כלולה הוראה בדבר ביטול הזכות המהותית עם עבור הזמן למימושה. עמדנו לעיל על סעיף III(6) של התוספת לפקודת הובלת סחורות בים. הטמענו כבר בהזדמנות קודמת שתקופות ההתיישנות אשר נקבעו באותם חוקים עומדות ברשות עצמן והן עדיפות על פני הוראות חוק ההתיישנות, תשי"ח-1958, במידה ואלו קובעות תקופות התיישנות אחרות. כך עולה במפורש מהוראת סעיף 27 לחוק ההתיישנות, תשי"ח-1958".

ובהמשך בעמ' 66, כתב:
 
"סעיף 27 לחוק ההתיישנות, תשי"ח-1958, מלמדנו כי "אין חוק זה בא לפגוע בתקופת התיישנות הקבועה לענין פלוני בדין אחר". אכן, מצינו במערכת החוקים שלנו הוראות הקובעות תקופות התיישנות אחרות, שונות מאלו שנקבעו בחוק ההתיישנות עצמו. מכאן שההוראות המיוחדות הן בבחינת Lex Specialis, שיש להעדיפן על פני ההוראות הכלליות שבחוק ההתיישנות, שהוא בבחינת Lex Generalis".
 
אולם, במקרה שבדיוננו המשיבה לא תבעה באופן עצמאי את המוביל הימי (המבקשות) ולכן לא היתה חייבת לעמוד בתקופת ההתיישנות המהותית עפ"י סע' III(6) לתוספת אלא שבמסגרת הגנתה כנגד המבקשות העלתה טענת קיזוז, וזאת לאחר תביעת המבקשות אותה.
על תביעת המבקשות את המשיבה, לא חלים הוראות סע' III(6) לתוספת, כי הוראות הסעיף דנות בהתיישנות של תביעה כנגד המוביל הימי בלבד.
תביעתן של המבקשות כפופה להוראות חוק ההתיישנות הכללי ולכן אינה מוגבלת לתביעה נגד אחרים בתקופה של שנה.
אולם, משתבעו המבקשות את המשיבה עפ"י הוראות חוק ההתיישנות, הרי שהוראות חוק זה חלות על כתבי בית הדין ביחס לאותה תובענה ולצדדים לתביעה.
 
משכך הם הדברים ומשפועלות המבקשות עפ"י הוראות חוק ההתיישנות הכללי, יכולה המשיבה להעזר בהוראות סע' 4 לחוק ההתיישנות ולטעון טענת קיזוז ואף תביעה שכנגד.
אלא שכידוע טענות אלה אין להן עמידה לעצמן אלא כרוכות וקשורות הן בתביעה העיקרית ומשחדלה להתקיים אותה תביעה אין טענות ההגנה מתקיימות יותר. 
 
לטענת האבחנה בין תביעה עצמאית כנגד המוביל הימי לבין טענות הגנה של אחרים בתביעת המוביל הימי אותם נמצא בפסק הדין רע"א 9444/00, Bellina Mavitime S.A Monrovia, אגרסקו, חברה ליצוא חקלאי בע"מ וא.מ.א. סוכנויות ים מאוגדות בע"מ נ' מנורה חב' לביטוח בע"מ:
 
"The time bar This is one of the most conspicuous features of the Hague and Hague-Visby Rules. A claim must be made against a carrier within a short period from discharge, or when discharge ought to have occurred. The reason normally given is that carriers cannot be expected to keep records for ling periods and must know rapidly, while the events are still reasonably fresh in the memort and on the record, to what clains they may be subjected: the carrier must be able to "clear his books" ".                                                                   
 
כלומר, התכלית והמטרה שבשורש קביעת סע' III(6) לתוספת הינם להגן על המובילים הימיים מתביעות כנגדם לאחר שנה וזאת בכדי שיוכלו "לנקות את ספריהם", ולא שיהיו חשופים לתביעות שנים רבות עפ"י כללי ההתיישנות הרגילים.
 
במקרה שבפנינו, המוביל הימי הוא שתבע ולכן אין מקום לקיום "התכלית" הזו מאחר וברור הוא שלצורך תביעתו שמר על כל המסמכים הרלוונטיים הדרושים לה.נ
 
באשר לפסק הדין שאוזכר על ידי המבקשות:   Aries Tanker Corporation V. Total Transport Ltd
1 LI.l.r 334 (1977), כאן דורשי הקיזוז עשו דין לעצמם כאשר לא שילמו למוביל הימי 30,000$ בגלל חוסר במטען, ומשעברו שנתיים והמוביל תבע כסף זה, אז ביקשו לקזזו.
והקביעה היתה שזכותם המהותית לתביעה פגה בחלוף שנה ומשלא תבעו את זכותם כדין אלא עשו דין לעצמם ולש שילמו למוביל הימי את מלוא כספו, בכך הם חסמו לעצמם את הדרך לזכותם המהותית מכוח ההתיישנות המהותית המצויה בסע' III(6) לתוספת, וביהמ"ש פסק כנגדם.
 
שלא כן, במקרה שלפנינו המשיבה לא עשתה דין לעצמה ולא קיזזה את הסכום המגיע לה עקב הנזק וגם לא תבעה את הנזק בביהמ"ש אלא המבקשות תבעו את המשיבה בביהמ"ש, כאשר הן מסתמכות על הוראות חוק ההתיישנות והמשיבה בהגנתה טענה את טענת הקיזוז בהסתמכה גם היא על הוראות אותו חוק התיישנות.
 
כעולה מכל האמור לעיל, מאחר והתביעה של המבקשות לא התיישנה מכוח הוראות חוק ההתיישנות, הרי שבכך הכניסה את המשיבה למסגרת אותו חוק ובכך יכולה המשיבה לטעון טענת קיזוז עפ"י הוראות סע' 4 לחוק ההתיישנות.
 
לכן, הבקשה למחיקת טענת הקיזוז מכתב ההגנה נדחית.
 
הוצאות בקשה זו תובאנה בחשבון בפסק הדין הסופי. 
 
למזכירות: יש לשלוח העתק החלטה זו לב"כ הצדדים.
 
ניתנה היום כ' בטבת, תשס"ד (14 בינואר 2004).
 
ניצה שרון, שופטת

נוסח זה כפוף לשינויי עריכה וניסוח