תא 003964/03 (שלום חיפה) קוברה בורדו נגד תובלה משולבת שירותים בינלאומיים ואח'

פסק דין
 
תובענה זו הוגשה בתאריך 19.2.03 כתביעה כספית בסך של 47,914 ש"ח ע"י התובעת בסדר דין מהיר נגד הנתבעת 1.
בתאריך 27.3.03 תוקן כתב התביעה ונתווספה הנתבעת 2.
התביעה הוגשה בגין נזק ממוני שנגרם לתובעת בשל חוסר שנתגלה במטענה בעת שנפרק בנמל חיפה.
 
מבוא:

חברת קוברה בורדו (להלן: "התובעת"), העוסקת ביבוא ושיווק אופניים ואביזריהם (להלן: "היבוא"), התקשרה עם חברת  תובלה משולבת שירותים בינלאומיים בע"מ (להלן: "הנתבעת 1") שהינה חברה ישראלית בכדי שזו תבצע בעבורה את הובלת היבוא מבלגיה לישראל. 
חברת STELLAHAVEN EXPEDITIEBEDRIJF N.V (להלן: "הנתבעת 2") הינה חברה זרה העוסקת בתובלה ושירותים בינלאומיים.
קיימת מחלוקת האם נתבעת 2 הינה סוכנת של הנתבעת 1 כדעת התובעת או להיפך, כפי שכתבה הנתבעת 2 במכתבה מיום 27.1.03, ששם הוצגה הנתבעת 1 כסוכנה .
 
לטענת התובעת, בעת שהוטען המטען הוא כלל 58 חבילות (להלן: "המטען") שהכילו אופניים ואביזרי אופניים וגם אביזרים נלווים.
לטענתה, בעת שנפרקה המכולה בנמל חיפה והמטען נספר, נתגלה שחסרו 4 חבילות, ומכאן התביעה.
 
המחלוקות:

הצדדים חלוקים ביניהם לעניין אחריותם לחוסר במטען וכן חלוקים הם באשר לתכולת המטען.
 
טענות הצדדים:

התובעת: טוענת כי כל הקשר המסחרי שלה היה עם הנתבעת 1, לכן הנתבעת 2 מהווה קבלן משנה מבצע של הנתבעת 1 כך שהאחריות השילוחית עומדת לפתחה של הנתבעת 1 .
התובעת מוסיפה וטוענת שמיד עם תחילת הקשר העסקי נשוא התביעה, הנתבעת 1 הציגה את הנתבעת 2, המבצעת, כסוכנה בחו"ל ומי שתבצע את המשלוח בחו"ל ואילו במכתבה של הנתבעת 2 מיום 27.1.03 הוצגה הנתבעת 1 כסוכנה של הנתבעת 2.

לטענת התובעת, ביום 23.12.02 נתקבלה הודעה מאת יצרן האופניים (נספח ג' לסיכומי התובעת), לפיה נמסרו לנתבעת 2 בשער המחסן בבלגיה, 58 חבילות/קרטונים.
שטר המטען (נספח ד' לסיכומי התובעת) עליו חתומות הנתבעת 1 והנתבעת 2 מציין במפורש כי התקבלו לרשותן 58 קרטונים.
התובעת טוענת כי המסמך (ת/1 נספח ב'1) נשלח ע"י הנתבעת 2 והמספרים הסופיים בו נרשמו ע"י נציגה  בזמן קבלת הסחורה והחתימה על המסמך.
לדבריה,  הנתבעת 1 ידעה מהי הסחורה שהיא עומדת להוביל משום שסוכניה יצרו קשר עם חברת האופניים היצואנית בכדי לתאם את מועד משלוח המטען.
 
ביום 7.1.03 הודיעה הנתבעת 1 לתובעת על הגעתו הצפויה של  המטען (נספח ו' לסיכומים).
ב-15.1.03 הונפקה תעודת שער שבה נקובה כמות המטען - 58 קרטונים.
ב-16.1.03 נפתחה המכולה ע"י עובדי הנמל והמכס ועם ספירת הקרטונים, התברר כי ישנם 54 קרטונים בלבד, כלומר ישנו חוסר של 4 קרטונים (נספח ח' לסיכומי התובעת) ולכן בנו של מנהל התובעת  ביצע בדיקה ראשונית ואיתר את "החוסרים" הנ"ל.
בתאריך 19.1.03 נערכה בדיקה של בודק מכס בכיר שבה נכחו עמיל מכס ומנהל התובעת, בבדיקה נמצאו 54 קרטונים (נספח יא' לסיכומי התובעת).
 
לאחר הבדיקה, ניתן אישור (נספח יג' לסיכומי התובעת) להקטין את ערך המשלוח בסכום של 4,940 יורו - 25,852 ש"ח בגין החוסרים הבאים:
522 יורו - COMP RACING L.
1678 יורו - HIGH OCTANE FRS/M
1068 יורו - G.ZERO FX 10M
1675 יורו - HIGH OCTANE L/XL
 
בנוסף, לפיצוי בגין החוסרים לעיל, התובעת טוענת כי נגרמו לה הוצאות ונזקים נוספים בסך של 22,062 ש"ח כמפורט להלן:
בדיקת בודק מכס 31 יורו - 162.13 ש"ח.
בדיקת עמיל המכס 38 יורו - 198.74 ש"ח.
תשלום לתובעת ביתר בגין מ"ר חסרים 137$ - 668 ש"ח.
הוצאות מימון מיותרות - 1,035 ש"ח.
ביטול הזמנות ופגיעה במוניטין - 20,000 ש"ח.
 
סכום נזקים עקיפים אלה הינו 22,062 ש"ח.
 
סה"כ פיצוי אותו דורשת תובעת הינו בסך של 47,914 ש"ח נכון ליום הגשת התביעה - 19.2.03.
 
הנתבעות: לטענתן, התובעת לא הוכיחה תביעתה, היא הסתפקה בתצהירו של מר אברהם שנפ, מנהל התובעת (להלן: "מר שנפ") והמסמכים המצורפים אליו בכדי  להוכיח כי הנתבעות קיבלו על עצמן את ההתחייבות להובלת 58 חבילות המכילות אופניים.
לטענתן, בהצעת המחיר ששלחה הנתבעת 1 לתובעת, לא ניזכר טיב המטען, אלא מחיר ההובלה נגזר ממשקל המטען בלבד .
הנתבעות טוענות שהתובעת לא צירפה לתצהירו של מר שנפ את שטר המטען שעל פיו הובלו 58 חבילות האופניים. צירוף מסמך לכתב טענות אינו נחשב כאילו הוגש אותו מסמך כראיה.
לטענתן, המסמכים שצורפו לתצהירו של מר שנפ שבעזרתם התובעת מנסה להוכיח כי 58 זוגות האופניים נמסרו לרשות הנתבעות, הינם מסמכים שלא נערכו ע"י מר שנפ או ע"י התובעת וכל מה שנאמר בהם אינו אלא עדות שמועה, ולכן טוענות הנתבעות האפשרות כי נמסרו פחות מ-58 זוגות אופניים קיימת.
 
לטענת הנתבעות, התובעת לא הציגה תעודת מחסנאי בכדי להוכיח שמאן דהוא מסר את 58 זוגות האופניים (או החבילות) לנתבעות, התובעת לא צירפה את חשבון הספק במלואו בכדי שיעלה בידי התובעת להוכיח כי שילמה בעבור 58 אופניים, כמו כן לא צורפו לתצהיר: דו"ח המכלה, רשימת אריזה והצהרת טעינה.
 
כמו כן לדעתן, במסמך ב'1 המצורף לתצהירו של מר שנפ נעשו שינויים בכתב יד ביחס למשקל המטען וביחס למספר האריזות הנקובות בו ומר שנפ בחקירתו הנגדית, לא נתן הסבר מדוע נעשו השינויים, מתי  ועל ידי מי.
לדברי התובעת, בשטר המטען מופיע משקל המטען: 869 ק"ג ונפח המטען 10.082 קוב והמטען אשר הגיע לישראל היה במשקל ובנפח זהים.
 
ועוד טוענות הנתבעות, התובעת לא הביאה כראיה דו"ח ריקון המכולה, היכול ללמד מה בדיוק הכיל המטען בעת פריקתו וכן התובעת לא הציגה מסמכים המעידים על כך שהמכולה בה הומכלו זוגות האופניים הגיעה לישראל כשהיא סגורה בסגר המקורי.
 
לגירסתן, ישנן 2 אפשרויות המסבירות את החוסר במטען:
האחת - כי  הספק מסר 54 זוגות אופניים (חבילות) והשניה - שבמהלך ההפלגה הימית ו/או בנמל חיפה ו/או במסוף אוברסיז, קרי מקום שאינו בשליטת הנתבעות, נגנבו 4 זוגות האופניים ולכן לא חלה על הנתבעות האחריות.
 
באשר לגובה הנזק, טוענות הנתבעות כי אמנם לטענת התובעת הנזק הישיר העולה מהחוסר ב-4 זוגות אופניים מסתכם ב-4,943 יורו, אך חישוב הנזק התבסס על בדיקה שערך בנו של מר שנפ במכולה שהכילה את החבילות עם האופניים. תצהירו לא הוגש והוא לא נחקר בנושא ולכן  לטענתן מהווה תצהירו של מר שנפ בעניין זה עדות מפי השמועה, והחשבונית אשר צורפה           (ת/1 נספח ז') הינה חלקית.
 
הנתבעות טוענות שהנזק הישיר שנגרם לתובעת הוא כדלקמן:
ההפרש בין שווי המטען בניכויי החוסרים אשר דווח לצורך תשלומי מכס - 40,960.53 יורו (ת/1 נספח יא'), לבין הסכום ששולם לספק בעד המטען כולו 42,603.89 (נספח 3 לכתב התביעה) מסתכם ב-1,673.36 יורו בלבד, סכום זה לדעתן משקף את נזקיה הישירים של התובעת.
 
לטענת הנתבעות, הנזקים העקיפים שלהם טוענת התובעת שלשיטתה מסתכמים ב- 22,062 ש"ח אינם מבוססים על אסמכתאות כלשהן למרות שלא היה קושי להמציאם.
ועוד טוענות הנתבעות, כי אין וודאות שהתשלומים אשר שולמו עבור "אגרות" או "בדיקה פיסית" לא היו משולמים בכל מקרה, מאחר ומדובר במטען מאוחד עם מטענים אחרים.
לטענת הנתבעות, גם אם ביהמ"ש יחליט להסתמך על שטר המטען אשר הונפק ע"י הנתבעת 2, גבול האחריות המקסימלי שלהן עומד על 666.67 יחידות SDR (1.44$) לכל חבילה, קרי לכל זוג  אופניים, או שתי יחידות SDR לכל ק"ג (לפי הגבוה מביניהם).
 
לדברי הנתבעות, התובעת לא הצהירה עובר לביצוע ההובלה, על ערך המטען ולכן הנזק המקסימלי אותו חייבות הנתבעות לשלם אינו יכול לעלות על: 4X  666.67 SDR =17,664 ש"ח   (לפי 1$=4.6 ש"ח).
 
הדיון המשפטי:

בסיס המחלוקת העומד ביסוד תובענה זו, הינו באשר לתכולת המטען שנשלח מבלגיה לישראל ולגבי החוסר שנתגלה בו בעת שנפרק בנמל חיפה.
התובעת התקשרה בחוזה עם הנתבעת 1  בכדי שזו תארגן בעבורה את הובלת המטען, אולם מאחר והמטען היה מטען יבוא, אורגן שילוחו מחו"ל ע"י הנתבעת 2.
בעת שנפרק המטען מהמכולה נתגלה בו חוסר של 4 חבילות.
לשיטתי, אין טעם לדון בשאלה מי מבין הנתבעות היא הסוכנת, מאחר ואין חולק כי ההתקשרות בחוזה ההובלה נעשתה עם הנתבעת 1 ובכל מקרה אם יתברר שהאחריות תוטל על כתפי הנתבעת 2, הרי שהנתבעת 1 היא שולחתה ולכן תמצא גם היא אחראית לפיצוי התובעת.
 
שטר המטען:

שטר המטען (נספח ד' לסיכומי התובעת) צורף לכתב התביעה בסדר דין מהיר אשר נדון בפני כבוד הרשם שדה.
בדיון שנערך בפני ביום 18.11.03, ב"כ התובעת טען שבדיון שהתקיים בפני הרשם שדה הועלתה הטענה מצד ב"כ הנתבעות שמסמך מסוים, קרי שטר המטען הוצג רק בחלקו הקדמי, ולכן ביקש ב"כ התובעת מב"כ הנתבעת את גב שטר המטען.
 
נראה כי למרות העובדה ששטר המטען  לא צורף לתצהירו של מר שנפ (ת/1), שטר המטען ותוכנו היו בידיעתן של הנתבעות ולכן שטר המטען יכול לשמש כראיה גם בשל העובדה שהיה חלק מכתב התביעה וגם בגלל שהיה בחזקת הנתבעות שהינן מצויינות בו וחתמו עליו ואין המדובר במקרה דנן במסמך שלא היה ידוע לנתבעות או ב"הגנבת מסמך לתיק ביהמ"ש" כפי שטענו הנתבעות.
 
כלל ידוע הוא ששטר המטען הוא בבחינת חוזה המחייב את החתומים עליו להיות אחראיים לכתוב בו.
כאמור, בשטר המטען (נספח ד' לסיכומי התובעת) שלפנינו חתומות הנתבעת 1 והנתבעת 2.
 
בשטר המטען נכתבו הפרטים הבאים:
CARTONS BIKES ASSY 58.
משקל - 869.
מידות - 10.082.
 
כב' השופטת מ. נאור בע"א 8971/02, מתמור בע"מ נ' בנק דיסקונט לישראל בע"מ, תק-על 2004    (2), 2213 ,עמ' 2214, כתבה אודות חשיבותו הקניינית של שטר המטען:
 
"שטר מטען הוא מסמך קנייני (Document Of Title) המקנה למחזיק בו את הזכות לדרוש ולקבל את החזקה במטען הרשום בו".
 
 
התובעת טוענת כי נתגלה חוסר במטענה,  במקום 58 קרטונים, כנקוב בשטר המטען, קיבלה 54 קרטונים (חבילות).
 
הנתבעות טוענות שתיאור המטען נעשה בכפוף להסתייגות הרשומה באותו שטר :
 
"Accrding to the declaration of the consignor".
 
לשיטתי, מדובר על הסתייגות סטנדרטית ולא ספציפית בשטר המטען, שכן לא נכתב כי ההסתייגות מתייחסת לפרט מסויים (משקל, תיאור וכדומה).
 
 
על ההסתייגות בשטר מטען דובר בהרחבה בע"א 603/83, צים חברת השיט הישראלית נ' אדרס חומרי בניין, פ"ד מ(3), 365 ,עמ' 377-  378 (להלן: ע"א 603/83) מפי השופט ד. לוין:
 
"הסתייגות סטנדרטית ככל שמדובר בהסתייגות סטנדרטית כוללת וגורפת נקבע ונפסק שהסתייגות כזו אינה מועילה ואינה תופסת וזאת מכמה טעמים:
סעיף 3(III)(ג) לכללי האג דורש הרי שהמוביל המוציא שטר מטען יציין את פרטי המטען בדרך זו או אחרת (מספר יחידות או כמות או משקל). הסתייגות סטנדרטית כאמור פירושה למעשה התנערות מכל אחריות לתיאור המטען על כל מרכיביו וממילא שחרור המוביל מכל אחריות למטען המובל.
לפיכך, נקבעה ההוראה שבסעיף 8(III) המבטלת תוקפם של אמנה או הסכם המסתייגים בדרך כוללנית כזו מהפרטים המתארים כפי שנרשמו בשטר.
הסתייגות סטנדרטית שכזו, המודפסת כחלק מתנאי שטר המטען, מטבעה שהיא קבועה מראש ואחידה לכלל המטענים המועברים באמצעות שטר מטען כזה.
אין בהסתייגות סטנדרטית כזו, למשל, אבחנה בין משקל שקיים חשש שלא צוין במדויק או משקל שאין אפשרות לעמוד על דיוקו, לבין משקל שנתן להגיע לשקילה מדויקת שלו או שהוא נרשם כפי שנרשם לאחר שקילה מבוקרת.
כיוון שכך, נוצרת סתירה בין האמור בהסתייגות כזו לבין הנדרש עפ"י סעיף 3II)) של כללי האג.
אמור איפוא, שגם בשל כך יחול על הסתייגות כזו הכלל האמור בסעיף 8(III).
כאשר נוצרת סתירה בין האמור בהסתייגות הסטנדרטית שהיא מתקיימת ומודפסת על שטר המטען, עוד בטרם נקשרה עסקת ההובלה ולפני שנקבעו או הוגדרו פרטי המטען, לבין מה שנרשם בפועל על גבי שטר המטען בעקבות סכום העסקה והגדרת המטען, ללא כל הסתייגות ספציפית ממנה, ברור שיגבר כוחם של הפרטים שנרשמו במפורש לפני כל הסתייגות סטנדרטית שקדמה לרשום".
 
בע"א 603/83 לעיל, נזכר תיק ימאות 3/73 של בית המשפט המחוזי בחיפה. שם, על פני שטר המטען היתה הסתייגות סטנדרטית לגבי מספר היחידות, הכמות, המשקל, האיכות וערך הסחורה.
אמנם, על פני שטר המטען נרשם משקל מסויים, לכאורה המשקל שנתקבל למשלוח, אולם משהגיעה האוניה לנמל היעד התברר שהמטען שנפרק, משקלו נופל מזה שצוין.
התובע באותו עניין ביקש לראות במשקל כפי שצוין בשטר המטען ראיה לכאורה שאכן כזה היה בעת ההטענה, ואילו הנתבע ביקש לשלול מהמשקל שמופיע בשטר המטען ערך ראייתי, שהרי על פני שטר המטען, שנחתם כדין וכדת, מופיעה אותה הסתייגות סטנדרטית.
 
כב' השופט המלומד א. שאל, שדן בעניין, קבע כי ציון המשקל בפועל על פני שטר המטען ללא כל הסתייגות ספציפית מוספת, גובר, מבחינת כוחו הראייתי, על אותה הסתייגות סטנדרטית.
והגיע לכלל המסקנה שצודקת התובעת בטענתה שם ששטר המטען באותו עניין מהווה נוכח כללי האג, ראיה לכאורה לכך שמשקל המטען שהועמס על האוניה בנמל המוצא הוא כפי שצויין.
לגבי הסתייגות סטנדרטית כוללנית כזו, ישנה תמימות דעים, גם במשפט האנגלי (בהעדר הסתייגות נוספת כלשהי בגוף שטר המטען) שאין כוחה יפה והיא נדחית מפני הכתוב בשטר המטען.
 
לאור האמור לעיל, אני מקבלת את טענת התובעת ששטר המטען מהווה ראיה לתוכנו ושהחתומות עליו הנתבעות 1 ו-2, אחראיות לחוסר שבמטען, ביחד ולחוד, כלומר לחוסר של 4 חבילות/קרטונים/ארגזים.
 
הצדדים חלוקים ביניהם  באשר לתכולת החבילות החסרות, האם מדובר בחבילות המכילות רק זוגות אופניים, או שמא המדובר בחבילות המכילות גם אופניים וגם מוצרים נלווים לאופניים.
לשיטתי, נקודת המחלוקת אשר בבסיס תביעה זו, נסבה אודות 4 הקרטונים (חבילות) החסרים בלבד, כאשר התובעת לא הוכיחה תכולתם ולכן יש לקבל את הדעה כי ב-4 החבילות היו אופניים בלבד ללא אביזרים נלוויים.
 
ובאשר לגובה האחריות, לאחר שעיינתי בתיק הגעתי לכלל דעה כי יש לפסוק לתובעת את הפיצוי  על פי  סכום הפיצוי שנקבע בשטר המטען לכל חבילה.
בשטר המטען נקבע כי גבול האחריות המקסימלי עומד על 666.67 יחידות SDR (1.44$) לכל חבילה, קרי - אופניים, או שתי יחידות SDR לכל ק"ג (לפי הגבוה מביניהם).
ולכן הפיצוי שהנתבעות ישלמו לתובעת הינם בגין נזקים ישירים: חוסר של 4 חבילות של אופניים המסתמכים בסך של:  4X 666.67 SDR =17,664 ש"ח (לפי 1$=4.6 ש"ח).
 
באשר לנזקים העקיפים להם טוענת התובעת, כגון ביטול ההזמנות ופגיעה במוניטין והוצאות מימון מיותרות, נזקים אלה לא נתמכו במסמכים מתאימים ועל כן איני פוסקת פיצוי בגינם.
ובאשר להוצאות הנוספות אותן תובעת התובעת, הוצאות אלה קרוב לוודאי שהיו מוצאות גם אלמלא נתגלה החוסר. 
 
לסיכום:

הנתבעות ביחד ולחוד תשלמנה לתובעת כפיצוי בגין החוסר שנתגלה במטען את הסכום של 17,664 ש"ח.
כמן כן, תשלמנה הנתבעות לתובעת ביחד ולחוד הוצאות משפט בסך 2,500 ש"ח.
 
הסכומים שפסקתי לעיל לטובת התובעת ישולמו תוך 30 יום מיום מתן פסק הדין ולאחר מכן ישאו ריבית והצמדה כחוק.
 
למזכירות: יש לשלוח העתק פסק דין זה לב"כ הצדדים.
 
ניתן היום כ"ז בחשון, תשס"ה (11 בנובמבר 2004).
 
ניצה שרון, שופטת