נח - מה קיבלנו מסיפור שילוח העורב והיונה? (תשע"ג)

ארבע פעמים שלח נח עופות מן התיבה:  בפעם הראשונה שלח נח את העורב אך מעשה זה לא הניב לנח כל תוצאה או מידע; בפעם השניה שלח נח את היונה "לראות הקלו המים" ועם חזרתה של היונה הבין נח שעדין המים מכסים את כל פני הארץ. בפעם השלישית שלח נח, שוב, את היונה, וכשחזרה עם עלה זית בפיה הבין נח שהמים קלו (=מעטו) מעל פני הארץ. בפעם הרביעית שלח נח את היונה, ומשלא שבה הבין נח שפני האדמה יבשו.

ארבעה שילוחים אלו לא נעשו על פי ציווי ה' לנח אלא היו פרי יוזמתו ומחשבתו של נח עצמו. ולא רק זאת, אלא ששילוחים אלו היוו המעשים העצמאיים הראשונים של נח במסגרת המבול, שהתורה מספרת עליהם. היעדרו של ציווי ה' לביצוע מעשים אלו בולט במיוחד על רקע שרשרת הציוויים הברורה שנתן ה' לנח בענין התיבה – "עשה לך תיבת עצי גפר... וזה אשר תעשה אתה... צהר תעשה לתיבה... ובאת אל התיבה אתך ובניך ואשתך ונשי בניך... קח מלך מכל מאכל אשר ייאכל ואספת אליך... בא אתה וכל ביתך אל התיבה...", ועל רקע תיאור הביצוע שמספקת התורה: "ויעש נח ככל אשר ציווהו ה'" (שלוש פעמים, בניסוחים דומים).

חסרונו של ציווי ה' משילוחי העופות בולט גם לנוכח העובדה שלא היו אלו שילוחי העופות, והמידע שהתקבל בעקבותיהם, שגרמו לנח לצאת מהתיבה, אלא צו ה' עצמו: "וידבר א-להים אל נח לאמר: צא מן התיבה...". במילים אחרות: גם כאשר נח נוכח לדעת שהתיבה נחה ושפני האדמה יבשו, הוא לא יצא מן התיבה אלא המתין לשמוע את הוראת ה'. יפה הציג זאת המדרש: "כיון שיבשה הארץ ונחה התיבה... אמרו לו בניו: 'נצא מכאן', אמר להם: 'חס ושלום ! ברשותו של הקב"ה נכנסנו וברשותו אנו יוצאים" (תורה שלמה, פרק ח', אות צד).

לאור זאת יש לשאול, כמובן, מדוע נח שלח את העופות? מה היתה המטרה במעשה זה אם ממילא נח לא התכוון לפעול על פי המידע שיתקבל משילוח העופות?

התשובה היא, ככל הנראה, סקרנות המהולה בלחץ סביבתי. לאחר חמישה חודשים של מבול ותנועה נחה התיבה, וכעבור כחודשיים נוספים נראו ראשי ההרים. הלחץ בתוך התיבה גובר והולך. נח ממתין לציווי ה' בענין היציאה מן התיבה אך ציווי זה אינו מגיע. מצד אחד, נח סמוך ובוטח שללא ציווי ה' הוא לא יצא מן התיבה, אך מצד שני החרדה, הסקרנות והלחץ שבתיבה "הורגים" את נח והוא מחליט להשיג מידע שיספק הרגעה כלשהי. דברים יפים בענין זה כתב הרב יונתן גרוסמן: "...שילוח העופות מאפשר התכוננות מתאימה: האם התייבשות האדמה קרובה? היש לחכות עוד זמן רב? דומה הדבר למי שמחכה בקוצר רוח לאורחים יקרים ללבו, והוא צופה כל העת מן החלון ואף שולח את בנו להמתין בפתח ביתו ולהודיעו כאשר מכוניתם קרבה; הציפייה וההתנהגות הכרוכה בה לא תקרבנה את בוא האורחים, אך אין הוא יכול להימנע מהן".

הדבר המפתיע והחשוב בענין זה הוא המקום הרחב שהתורה נותנת לסיפור זה. דווקא בתוך מרחב הרווי בציוויי ה' נותנת התורה מקום לפעולה אנושית שנעשית ביוזמה עצמאית של האדם, ושנועדה לתת מענה למצב נפשי מורכב של האדם באותה סיטואציה, גם אם אין היא משרתת ישירות את ציווי ה'. חשוב להדגיש: לא רק שהתורה אינה שוללת את מעשיו העצמאיים של נח ואינה משדרת מסר לפיו נח, המאמין, היה צריך לשבת בתיבה ולא לעשות דבר, ולא רק שהתורה מתירה ומאפשרת את מעשיו העצמאיים של נוח, אלא שהיא נותנת להם באופן אקטיבי מקום ממשי במרחב, ומהדהדת באוזנינו את מעשיו של נח והלכי נפשו אשר היו נחוצים לו לצורך התמודדות עם מצבו.