אנו מאמינים, ואיננו הראשונים בכך, שחזון הינו דבר חיוני לצורך פיתוחו, קידומו והצלחתו של עסק. אמנם, כל עסק הפועל למטרת רווח - מטרתו היא, כמובן, מיקסום רווחים, ואולם , ללא מניע אידיאולוגי, רוחני, מוסרי, חברתי, המכוון כלפי מציאת פתרונות, יהיה שמו אשר יהיה, תיוותר מטרת השאת הרווחים…
אנו מאמינים, ואיננו הראשונים בכך, שחזון הינו דבר חיוני לצורך פיתוחו, קידומו והצלחתו של עסק.
אמנם, כל עסק הפועל למטרת רווח - מטרתו היא, כמובן, מיקסום רווחים, ואולם , ללא מניע אידיאולוגי, רוחני, מוסרי, חברתי, המכוון כלפי מציאת פתרונות, יהיה שמו אשר יהיה, תיוותר מטרת השאת הרווחים עירומה, בודדה, וללא יסוד מספיק.
משרדנו, שחלק חשוב מפעילותו, אף כי לא בלעדי, עוסקת בתחום מיסי היבוא ודיני היבוא, מונע מכוחו של חזון שכזה, ובשורות הבאות ננסה לתארו ולעמוד על טיבו.
חקיקת מס היבוא השוררת במדינת ישראל הינה, לדעתנו, חקיקה מפגרת, בלתי צודקת, בלתי מאוזנת, מעוותת סחר, ופוגעת לרעה בציבור היבואנים ובסחר שח מדינת ישראל.
דוגמאות לקביעה זאת לא תחסרנה.
סעיף 154 לפקודת המכס קובע כי יבואן המשלם את מיסי היבוא אגב מחאה, וזאת בשל סכסוך הנוגע לגובה מיסי היבוא בעת שחרור הטובין, חייב להגיש תביעה לבית המשפט תוך 3 חודשים. אם לא נעשה כן, כך נקבע בפסיקת בתי המשפט השלום, זכות התביעה התיישנה התיישנות מהותית, והיתה כלא היתה. לדעתנו, מדובר בעיוות חמור וקיצוני, שהינו פריה של חקיקה מנדטורית משנות העשרים של המאה הקודמת, שאין לה אח ורע, במתכונתה הנוכחית, במדינות מתוקנות בעולם, ואף אנגליה, מולדתו של הסדר זה, לא יישמה אותו בשטחה כי אם בקולוניות שלה בלבד. ברור כי הסדר זה פוגע קשות בזכות תביעה לגיטימית של יבואן, ומפלה לרעה יבואן שמשלם מס אגב מחאה ליבואן המשלם מס בטעות, שעומדות לטובתו חמש שנים להגשת תביעה.
דוגמא נוספת:חוק מיסים עקיפים – מס ששולם ביתר או בחסר, תשכ"ח – 1968. סעיפים 2 ו- 3 לחוק זה מאפשרים לרשות המכס להוציא דרישות רטרואקטיביות לתשלום מסי יבוא. הסעיף אמנם מקנה לרשות המכס סמכות לוותר על דרישות אלו בנסיבות של תום לב מצד היבואן, כאשר היבואן לא ידע ולא היה צריך לדעת על התשלום בחסר, וכאשר היבואן לא כלל במחיר המכירה את חסר המס, ואולם יישום הסעיף על ידי רשות המכס נעשה במאמצים יוצאי דופן, ובקשות מועטות נענות. מנגד, יבואן ששילם מס עודף אינו מקבל אוטומטית מס זה, אלא נדרש להוכיח שהמס ששולם על ידו לא גולגל על הקונים. עמדה זאת מנציחה מצב של התעשרות שלא כדין על ידי המדינה, ואף מטילה על היבואן נטל הוכחה כבד, במקום להטילו על המדינה.
דוגמא שלישית:על פי הדין החל במדינת ישראל, אין תחולה במשפט הפנימי להתחייבויות על מדינת מדינת ישראל במישור הבינלאומי. במילים אחרות, יבואן הרוצה לתבוע את המדינה בגין קבלת הטבה על פי הסכמי הסחר, לא יוכלו לממש זכות זאת בבית משפט ישראלי.
ודוגמא אחרונה:בשונה מערעורי מס הכנסה ומע"מ, הגשת ערעור על חיוב במסי יבוא, אינה מעכבת הליכי גביה ואכיפה. יבואן החולק על החלטת מעריך במכס, אינו יכול למצות את זכות הערעור שלו אלא בכפוף להעמדת בטוחות כספיות לתשלום החוב, או תשלום החוב כשלעצמו.
קשה להשלים עם מצבים משפטיים כגון אלו שתוארו לעיל, ומשרדנו בהחלט אינו משלים עימם. בשורה של הליכים מייצג משרדנו יבואנים, ומצליח להביא לשינוי המצב.
וכך נוכל לספר על החלטת בית המשפט השלום בבית שמש שהוציא צו מניעה המורה לרשות המכס להימנע מגביית גירעונות מס, וזאת בכפוף למתן בטוחות סבירות ביותר (10% ערבות בנקאית, 50% עקול רכב ברישום). משרדנו עתר לבית המשפט המחוזי בירושלים לביטול החיסיון הגורף שרשות המכס משתמשת בו למניעת מסירת נתונים ליבואן, והצליח, ובית המשפט באותו עניין חייב את רשות המכס לחשוף מידע משלים אודות סיווג מוצרים. ובמקרה אחר בית המשפט המחוזי בירושלים קיבל, באמרת אגב, את עמדת לקוח משרדנו וקבע שסעיף 154 הנ"ל לפקודת המכס אינו קובע התיישנות מהותית, וכי ניתן במקרים המתאימים, להאריך את המועדים להגשת תביעה.
ומעבר לדוגמאות, אנו סבורים כי קיימת חובה לשנות את האיזון שבין רשות המכס ליבואן בכל הנוגע לתשלום מיסי יבוא, ולהגביר ולהעצים את זכויותיו של היבואן, אנו עומדים על שמירת זכויותיו האלמנטריות של היבואן: הזכות לעיין במסמכי הרשות, הזכות להשמיע טענות בפני הרשות בטרם תתקבל החלטת הרשות, הזכות לקבל החלטות מנומקות ועוד. אנו מאמינים כי עמידה על קיום זכויותיו של היבואן תקדם את סחר החוץ של מדינת ישראל, ותחזק את דמותה של מדינת ישראל כמדינה השומרת על זכויות היסוד של העוסקים בתחומה.